את ה"קנאק" היה אפשר לשמוע מקצה הרחוב. לאישה המבוגרת לא נותר שום סיכוי, והיא הוטחה על הרצפה. רוכב האופניים נבהל למדי, וכמעט התהפך בעצמו. מהכביש הגיח נהג מונית, ושניים מיושבי בית הקפה הסמוך חשו גם הם למקום. האישה המבוגרת התרוממה בעצמה, אפה דימם. לא נזק רציני. לאחר כמה דקות התפזרו כולם והמשיכו לשיגרת יומם הרגילה במדרכות תל אביב - רוכבי אופניים שרוכבים במהירות מופרזת על המדרכות, ואנשים קשישים שעיירית תל אביב מפקירה על מדרכות תל אביב.
כדאי לשים לב לאבולוציה ההפוכה בכל הנוגע למדרכות תל אביב: תחילה היו אלה האופנועים שמפקיעים את המדרכה כרצונם. לאדון שליח יש פיצה להעביר וברמזור האור האדום מסרב להתחלף? בשביל זה בדיוק יש מדרכה שחוסכת קצת זמן. רוכב אופנוע שפיספס כניסה לרחוב ועכשיו ניצב מול אין כניסה? בשביל זה בדיוק יש מדרכות, שבהן אפשר לגנוב 400 מטרים נגד התנועה באמצע היום.
אז אחרי שלמדנו להתמודד עם האופנוענים, שאחר כך בוכים על מחירי הביטוח הגבוהים, נתקלנו בפיתוח הכלכלי המואץ באזור - הג'יפים. כידוע, תל אביב היא עיר שכלי התחבורה הנכון והראוי ביותר להסתובב בו הוא ג'יפ. רצוי גדול במיוחד. כל כך הרבה חניות פנויות יש בעיר לג'יפים שאפשר לחצות בהם את החוף המזרחי ביום מושלג, שטוב שאלו שלא מוצאים מקום חניה פשוט שמים את כל הג'יפ על המדרכה ולא רק שני גלגלים. אחרי הכל, את הלאטה מקיאטו שלהם הם חייבים ממש עכשיו, והעירייה ממילא לא מתעסקת עם מכוניות יוקרה וממעטת לגרור אותן, אם בכלל. אז מה עושה האמא עם התינוק בעגלה? שתרד לכביש, ואם אפשר - בכביש מרכזי. בכל זאת, המדרכות בתל אביב לא נועדו להולכי רגל.
ואז הגיע האיום האמיתי על העיר. רוכבי האופניים. רון חולדאי וחבריו הצעירים במועצה, מתוך ניסיון לשמור על הסביבה, להיות ירוקים ולהפחית את העומס בכבישים (שלוש משימות שנחלו כישלון מוחץ, כמובן. אבל היי, העיקר שבחרו בו לעוד קדנציה), סימנו בתחילה שבילים לרוכבי אופניים בלבד. ואם אחד מהולכי הרגל הניח בטעות את רגלו מעבר לקו הגבול, הוא זכה לצפצוף עצבני מצד גבר בטייטס זרחניים, שמתקשה להתמודד עם גיל המעבר בדרכים סטנדרטיות וקנה זה הרגע אופניים בסכום גבוה מהתל"ג של לבנון, ולחלופין - מסטודנטית לקולנוע עם מבט זועף, שמתחילה להשלים עם העובדה שמלצרית זה אכן הטייטל שיוצמד לשמה בשנים הקרובות. אבל לרוכבי האופניים זה לא הספיק, ואז החלו להופיע צפצופים גם על מדרכות. בכל מדרכה, בכל יום ובכל שעה.
השלב האחרון, לעת עתה, במסע הקטל במדרכות תל אביב הוא האופניים והקורקינטים החשמליים. איתם אפשר גם לטוס במהירות וגם לסמס ולדבר בטלפון תוך כדי.
אישית, איני מבין איזה הורה קונה את כלי ההרג הללו לילדיו הצעירים, אבל זו באמת הבעיה שלו. אותי קצת יותר מפחידה העובדה שהמוות על מדרכות אורב בכל פינה, וזה רק עניין של זמן עד שקשיש יקפח את חייו במדרכות תל אביב. ואז, כמו תמיד (ראו מקרה הסל שקרס על נער), כולם יצקצקו בלשונם ויפתחו בוועדות חקירה.
