לפתוח חלון לעתיד
, עודכן
השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת "ויגש", המשך לסיפור המפגש בין יוסף לאחיו, שנקטע בשיאו בסוף הפרשה הקודמת. תזכורת: יוסף מחביא גביע בשק של בנימין, שהגיע עם שאר האחים למצרים לקנות תבואה. לאחר מכן הוא משלח אותם, כביכול הביתה, עמוסי תבואה, אבל במקביל שולח את אנשיו לרדוף אחריהם, בתואנה שגנבו ממנו גביע.
העונש המוצע על ידיו, אחרי שנתפסו, אדיב יחסית - הוא מוכן לשלחם לחופשי, בתנאי שישאירו אחריהם את בנימין, כעבדו. האחים מסרבים לכך בתוקף.
וכאן מתחילה פרשת השבוע, כשיהודה, שערב אישית לאביו יעקב על ביטחונו של בנימין, פותח בנאום מרגש: "ועתה כבואי אל עבדך אבי והנער איננו אתי ונפשו קשורה בנפשו", וממשיך: "כי עבדך ערב את הנער... וחטאתי לאבי כל הימים". בדבריו אלה יהודה מציע עצמו לעבד, במקום בנימין, ומצליח לרגש את יוסף, שמבקש מכל המצרים לצאת מהחדר.
בשלב זה הוא מתגלה לאחיו באומרו: "אני יוסף העוד אבי חי". האחים מוכים בהלם (יש הטוענים כי נרתעו לאחור וביקשו לברוח), ויוסף מוסיף: "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה".
מה עובר לו בראש בעת שהוא שומע את דברי יהודה, עד שהוא ממהר לחשוף את זהותו? האם הוא שואל את עצמו מדוע יהודה לא אמר זאת לפני 22 שנה, בעת שהאחים רצו להורגו? האם הוא מרחם או שמא כועס?
הפסוק שם בפיו של יוסף את המילים המיוחדות הבאות: "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם". משמע, האחים אינם אמורים להצטער או להתעצב על שמכרוהו, כיוון שאלוקים עשה זאת למען ימצא למשפחת יעקב מקור פרנסה בעת הרעב.
עם זאת, יש כאן דבר מה מוזר. ממתי דנים את מוסריות המעשה של האדם לפי מבחן התוצאה? ממתי דנים את מידת אחריותו הפלילית לפי המחשבה האלוקית?
האם המצרים או הנאצים פטורים מאחריותם הנפשעת, רק משום שאלוקים תיכנן להביא רעה גדולה על עמו ישראל?
* * *
לעולם אין האדם יודע מה תהיה התוצאה של החלטה שאותה הוא מקבל, ובכל זאת עליו לשאת באחריות מלאה על מעשיו - בלי קשר לתוכנית האלוקית של העולם. ייתכן כי כוונתו של אדם תהיה לטובה, ובכל זאת תצמח רעה ממעשיו. ייתכן גם ההפך, וכאן נשאלת השאלה - האם יש דרך לאדם לנקות את מצפונו לאחר שדבר טוב צמח ממעשיו הרעים?
האחים מכרו את יוסף, מעשה שעל פי דין המשפט העברי מחייב מיתה. כתוב: "גונב איש ומכרו מות יומת". אז האם אפשר למחול לאחים תחת הטעון כי אלוקים כיוון את מעשיהם הרעים לטובה? ייתכן שמילותיו של יוסף נועדו לצורכי הרגעה בלבד, אם כי קשה להאמין כי התורה היתה נותנת להם ביטוי אילו לא היה בהם ממש.
יש מפרשים שטענו כי כאשר מדובר בהחלטות הרות גורל, דוגמת הובלת ישראל לגלות במצרים, הרי בני אדם הם נטולי בחירה, כמו שנאמר: "לב מלכים ושרים ביד השם". תשובה זו בעייתית, לפחות בכל הנוגע למסורת המחשבה היהודית. זו טוענת כי דורות רבים שילמו על העוון שבמכירת יוסף ואין מקור שפוטר אותם מאחריות בשל התוכנית האלוקית - הורדת משפחת יעקב מצרימה.
אפשר שדבריו של יוסף אינם פטור מאחריות האחים לחטא, אלא באו מתוך המחשבה שהתמקדות בעבר לא תקדם דבר. הוא יודע שאחיו התחרטו והיו מוכנים למסור נפשם עבור בנימין, ולכן הוא, קורבן שנאה, רואה שהנעשה לו היה כלי בשליחות אלוקים למשפחה.
האמונה כי אלוקים מנהל את העולם אינה תחליף לאחריות אישית על ההחלטות המתקבלות על ידינו, אבל מאפשרת, אחרי מעשה, לפתוח חלון אל העתיד, התלוי בנו.
