השתדל לשמוח תמיד, גם כשהרגיש רע
,עודכן
אני זוכרת שראיתי את ספי בפעם הראשונה בתיאטרון החאן. הוא היה מדהים שם. אחרי תקופה קצרה הוא הגיע אלינו לניקוי ראש", והיה הימני היחיד בינינו. באותה תקופה היתה בעיה בתשלומים, ומוטי קירשנבאום שילם מכיסו כדי שהוא יישאר איתנו, עד שהעניינים סודרו. הוא היה מצחיק מאוד. אני זוכרת שנסענו לחו"ל, וכולנו הלכנו אחריו כמו נחיל, כדי שיצחיק אותנו. לאחר מכן עשינו את "מחברות החשק" וזו היתה חוויה בפני עצמה.
ספי הוא אחד השחקנים הטובים ביותר שהכרתי ועבדתי איתם. היו לו עיניים יפהפיות וטובות, שאי אפשר היה להתעלם מהן. הוא היה בחור שמח, שהשתדל להיות שמח בכל רגע נתון, גם כשהרגיש זוועה. המאבק שלו בסרטן, והסוף שלו ללא קול, היו קשים מאוד ועצובים. הפעם האחרונה שראיתי אותו היתה במחווה שעשו לציפי שביט: נופפתי לו לשלום מרחוק, אבל לא ניגשתי כי הרבה ניגשו אליו וידעתי שצפוף לו. הוא נופף לי בחזרה.
