השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת "מקץ". השבת נקראת גם שבת "חנוכה" בשל היותה בעיצומם של ימי החנוכה. עקרונית לא אמור להיות כל קשר בין נושא הפרשה לבין החג שבו אנו מצויים כיוון שחלוקת הפרשיות היא ביסודה טכנית, ותיאורטית היה אפשר להחליט לחלק את הקריאה בצורה שונה (כפי שאכן עשו בזמנים קדומים); ובכל אופן מנהג הדרשנים בעמנו היה לחפש את הקשר בין פרשת השבוע לבין המועדים הסמוכים לה.
הסיפור הבולט בפרשה הוא עלייתו לגדולה של יוסף, נער עברי בודד, הנתון במאסר ממושך בגין האשמת שווא חמורה בתקיפת אשתו של אחד השרים הבכירים של פרעה, אשר ביום אחד הופך למשנה למלך מצרים. איך זה קרה? התורה מספרת כי פרעה נקלע למצוקה קשה בעקבות שני חלומות רצופים שהוא חולם, ואינו מוצא להם פתרון. כאשר כל החרטומים המצרים המנוסים כושלים בפענוח החלום לשביעות רצונו של פרעה, מועקתו מחריפה.
במקום נמצא שר המשקים, אשר נזכר שנתיים אחרי שיצא מהכלא, כי בשבתו שם פגש בחור צעיר שידע לפתור את חלומותיו, ואף ידע לומר לו כי מועד שחרורו קרוב, וכי הוא עתיד לחזור ולהתמנות לשר המשקים. פרעה מזמין את יוסף במהירות. הלה מתרחץ ומסתפר לכבוד המעמד המכובד, מקשיב לחלומות ופותר אותם. על פי הבנתו, הולכות לבוא על מצרים שבע שנות שובע ואחריהן שבע שנות רעב.
אלא שיוסף לא נעצר כאן. הוא מעז להציע גם תוכנית אסטרטגית להתמודדות עם אתגרי החלום, "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים, יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ... ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות". תוכנית שלמה ומפורטת להתארגנות מערכתית לשנות הבצורת.
יוסף הקטן והעלוב מעז להציע למלך של אחת האימפריות הגדולות בתבל איך לנהל את ממלכתו. פרעה, כמעט כמו בסיפור סינדרלה, הופך את יוסף העבד למשנה למלך המושל על ארץ מצרים. "ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים". מה הופך את יוסף למי אשר "רוח אלוקים בו, אין נבון וחכם כמוך"?
* * *
אני מניח שהיו מקרים רבים שבהם חרטומים הצליחו לפתור חלומות - האם משום כך הפכו למלכים ולמושלים? הרי כל מה שיוסף הראה הוא שהוא יודע לפתור חלום, אבל האם זה מקנה לו יכולת ניהול ומשילות? יש מרבותינו שפירשו כי פרעה התרשם מרוח הקודש שהיתה ליוסף, וקיווה שזו תמשיך לסייע לו בהמשך הדרך. הם פירשו את הצירוף "רוח אלוקים" כעין נבואה ורוח הקודש. לעניות דעתי, ניתן להציע אפשרות נוספת. פתרון חלום הוא עניין אחד, והתמודדות עם מציאות כדי לשנותה היא דבר אחר. החלום יכול ליצור את התחושה שהנה זה מה שהולך להיות, ואין טעם לנסות להתמודד עם זה.
יוסף מלמד את פרעה שאלוקים מביא עליו דברים לא כדי שיסתכל כצופה אלא כדי שילמד איך מתמודדים עם האתגר וגוברים עליו. עמים רבים לאורך ההיסטוריה התבוננו על הרעב ועל הבצורת כגזירות שמיים, שעימן אין האדם יכול או רשאי להתמודד. יוסף מלמד אותנו שהאדם חייב לנצל את יכולותיו ולעשות הכל להצלת העולם מהגזירות האלה. אישיותו רודפת הצדק של יוסף לא יכולה לעמוד מנגד כשהוא חושב כמה אלפים ימותו ברעב בגין העובדה שלא נערכו כראוי לתקופת הבצורת בזמן השפע. יוסף רואה את החזון העתידי ושואל את עצמו איך הוא יכול לעמוד מנגד ולא לעשות דבר. זו רוח אלוקים אשר בו, וזו התכונה המתבקשת ממנהיג של אומה.
ייתכן שגם ימי החנוכה מאירים לנו באופן דומה. קמה לה קבוצת אנשים ורואה כיצד עם מנסה למחוק זהות לאומית וערכית של עם אחר, והלה כמעט נכנע ללא קרב. אפשר היה לראות זאת כגזירת גורל או שמיים. אבל מתתיהו ובניו הבינו כי לעת הזו הם נועדו. לראות את המציאות, לנתח את הסכנות והאתגרים, לקבל אחריות ולהתמודד, ובעזרת השם אף לנצח.
