שישה חודשים קריטיים בדרך להסכם הקבע | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שישה חודשים קריטיים בדרך להסכם הקבע

, עודכן
0

הרפלקס הישראלי הרשמי והמיידי אתמול היה לקבוע שההסכם שהושג בין איראן למעצמות הוא רע ומסוכן. יש לכך הרבה סיבות, המרכזית שבהן היא שאיראן לא זזה במילימטר אחורה מתוכניתה הגרעינית, מקסימום דרכה במקום, בעוד העולם לא רק שהכיר בזכותה להעשיר אורניום אלא גם פרץ את המעטפת הקשוחה של משטר הסנקציות.

פוטנציאל הסכנה ברור: בעוד איראן שומרת בידה את היכולת ויכולה בכל רגע להסתער לעבר הפצצה, המעצמות שעייפו ממלחמות יתקשו לשוב ולגבש חזית תקיפה ומאיימת נגדה. היטיב להגדיר את הסיטואציה הזאת דווקא שר החוץ האיראני, שבחיוך שחצני אמר כי "איום התקיפה (מעל איראן) הוסר סופית".

אולם לצד הגישה הפסימית הזאת רווחה אתמול בישראל גישה נוספת - פחות מדוברת בגלוי - שלפיה ההסכם אמנם רע אבל הוא רע במיעוטו. הדוברים, אנשי הממסד הביטחוני בעיקרם, סבורים כי איראן נאלצה להסכים לסידרת דברים שהיו טאבו מבחינתה, בדגש על המסלול הפלוטוגני שפיתחה בכור באראק, על ההימנעות מהפעלת הצנטריפוגות החדישות ועל הסכמתה למשטר פיקוח הדוק ורציף, לרבות ביקורי פתע ובדיקת מתקנים שעד כה נאסרו לכניסת פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. מסקנת מצדדי הקו הזה ברורה אף היא: איראן פעלה מתוך מצוקה, ומכיוון שגם ההסרה המדורגת של הסנקציות לא תשפר את מצבה הכלכלי באחת, היא תימנע מלחבל בהסכם בעתיד הנראה לעין.

בשתי הגישות יש היגיון; המשותף למצדדים בכל אחת מהן הוא בהסתכלות קדימה: בז'נבה הושג הסכם ביניים. טוב או רע, בעיני המתבונן, אבל כזה שאמור להיות רק שלב לקראת ההסכם הקבוע, שבסופו אמור העולם להיפרד מהאיום הגרעיני האיראני, ואיראן אמורה לקבל תמורה בדמות חזרה למשפחת העמים. החודשים עד להסכם הזה יהיו קריטיים מבחינת ישראל; זה יהיה המאני־טיים שאליו יתנקזו שנים ארוכות של מאבק גלוי וחשאי בתוכנית הגרעין של איראן. סביר שאיראן תישמר מטעויות והקושי הישראלי יהיה כפול ומכופל, בוודאי כאשר האיום במתקפה צבאית איבד מערכו לא רק על רקע הנפנוף התדיר בו, אלא גם מול הקושי לפעול כאשר מנגד ניצב כל העולם.

כדי לצלוח את הקושי האובייקטיבי הזה תידרש ישראל לשקם, שוב, את היחסים עם צמרת הממשל האמריקני, ולעשות זאת בלו"ז מקביל שבו השעון של המגעים להסכם עם איראן יתקתק במקביל לזה של השיחות עם הפלשתינים. סביר שסיסמאות כגון "יצהר תמורת בושהר" ייזרקו מחדש לאוויר, ויחייבו את ממשלת נתניהו לתמרון מדיני (ואולי גם פוליטי) לא פשוט. מוצא אפשרי אחד מהסבך עשוי להיות דווקא בהיעדר הסכם קבוע עם איראן: כמה מומחים העריכו אתמול שבניגוד להסכמות ולהצהרות, בטהרן עשויים לבקש להפוך את הסכם הביניים לקבוע־בכוח; כך הם ישמרו בידם את היכולת וייהנו מהכרסום בסנקציות. פרדוקסלית, סיטואציה כזאת תאפשר גם ליריבים שלהם, ובראשם ישראל, לשמר כנגדם אופציה אמינה ומעשית.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר