שישה חודשים קריטיים בדרך להסכם הקבע
, עודכן
הרפלקס הישראלי הרשמי והמיידי אתמול היה לקבוע שההסכם שהושג בין איראן למעצמות הוא רע ומסוכן. יש לכך הרבה סיבות, המרכזית שבהן היא שאיראן לא זזה במילימטר אחורה מתוכניתה הגרעינית, מקסימום דרכה במקום, בעוד העולם לא רק שהכיר בזכותה להעשיר אורניום אלא גם פרץ את המעטפת הקשוחה של משטר הסנקציות.
פוטנציאל הסכנה ברור: בעוד איראן שומרת בידה את היכולת ויכולה בכל רגע להסתער לעבר הפצצה, המעצמות שעייפו ממלחמות יתקשו לשוב ולגבש חזית תקיפה ומאיימת נגדה. היטיב להגדיר את הסיטואציה הזאת דווקא שר החוץ האיראני, שבחיוך שחצני אמר כי "איום התקיפה (מעל איראן) הוסר סופית".
אולם לצד הגישה הפסימית הזאת רווחה אתמול בישראל גישה נוספת - פחות מדוברת בגלוי - שלפיה ההסכם אמנם רע אבל הוא רע במיעוטו. הדוברים, אנשי הממסד הביטחוני בעיקרם, סבורים כי איראן נאלצה להסכים לסידרת דברים שהיו טאבו מבחינתה, בדגש על המסלול הפלוטוגני שפיתחה בכור באראק, על ההימנעות מהפעלת הצנטריפוגות החדישות ועל הסכמתה למשטר פיקוח הדוק ורציף, לרבות ביקורי פתע ובדיקת מתקנים שעד כה נאסרו לכניסת פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. מסקנת מצדדי הקו הזה ברורה אף היא: איראן פעלה מתוך מצוקה, ומכיוון שגם ההסרה המדורגת של הסנקציות לא תשפר את מצבה הכלכלי באחת, היא תימנע מלחבל בהסכם בעתיד הנראה לעין.
בשתי הגישות יש היגיון; המשותף למצדדים בכל אחת מהן הוא בהסתכלות קדימה: בז'נבה הושג הסכם ביניים. טוב או רע, בעיני המתבונן, אבל כזה שאמור להיות רק שלב לקראת ההסכם הקבוע, שבסופו אמור העולם להיפרד מהאיום הגרעיני האיראני, ואיראן אמורה לקבל תמורה בדמות חזרה למשפחת העמים. החודשים עד להסכם הזה יהיו קריטיים מבחינת ישראל; זה יהיה המאני־טיים שאליו יתנקזו שנים ארוכות של מאבק גלוי וחשאי בתוכנית הגרעין של איראן. סביר שאיראן תישמר מטעויות והקושי הישראלי יהיה כפול ומכופל, בוודאי כאשר האיום במתקפה צבאית איבד מערכו לא רק על רקע הנפנוף התדיר בו, אלא גם מול הקושי לפעול כאשר מנגד ניצב כל העולם.
כדי לצלוח את הקושי האובייקטיבי הזה תידרש ישראל לשקם, שוב, את היחסים עם צמרת הממשל האמריקני, ולעשות זאת בלו"ז מקביל שבו השעון של המגעים להסכם עם איראן יתקתק במקביל לזה של השיחות עם הפלשתינים. סביר שסיסמאות כגון "יצהר תמורת בושהר" ייזרקו מחדש לאוויר, ויחייבו את ממשלת נתניהו לתמרון מדיני (ואולי גם פוליטי) לא פשוט. מוצא אפשרי אחד מהסבך עשוי להיות דווקא בהיעדר הסכם קבוע עם איראן: כמה מומחים העריכו אתמול שבניגוד להסכמות ולהצהרות, בטהרן עשויים לבקש להפוך את הסכם הביניים לקבוע־בכוח; כך הם ישמרו בידם את היכולת וייהנו מהכרסום בסנקציות. פרדוקסלית, סיטואציה כזאת תאפשר גם ליריבים שלהם, ובראשם ישראל, לשמר כנגדם אופציה אמינה ומעשית.
