"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

קדישאי ונאמנות - מילים נרדפות

,עודכן

עד היום מצטלצלת באוזניי הקריאה, הבקשה, של מנחם בגין ביומו הראשון בכס ראש הממשלה. "יחיאל", קרא בגין, ואני שומע עד היום את צליל הקול, "תשיג לי את משה". זה היה ביוני, 1977. יחיאל היה מאותו יום ראש הלשכה, ומשה היה משה דיין, שר החוץ הטרי. ראש הממשלה ביקש לומר לדיין כי החליט לקלוט את פליטי החרב הווייטנאמים, שחולצו מלב ים.

קדישאי ונאמנות הן מילים נרדפות. קדישאי היה נאמן למנחם בגין, איש סודו של המנהיג, אותו שירת בנאמנות משנת 1964. אז החל קדישאי לכהן כמזכיר סיעת תנועת החרות בכנסת. נאמנותו האחרת של קדישאי היתה לרעיון שחולל ז'בוטינסקי, תנועת הציונות הרוויזיוניסטית. גם לפני היכרותו עם בגין, היה קדישאי משרת: משרתם של פליטי החרב של השואה, לאחר שערק מן הצבא הבריטי. מובן כי לאחר שהלך לצד בגין במדבר הפוליטי, באופוזיציה, עד 1977 אז נתמנה לראש הלשכה, לא התהלך קדישאי בגדולות.

מנחם מיכלסון, מחבר הביוגרפיה של קדישאי, "יד ימינו", אומר כי קדישאי היה אדם מזן נדיר, אשר כל האפשרויות היו פתוחות בפניו, בהיותו האדם המקורב ביותר לראש הממשלה, אך הוא לא ניצל אותן. הוא לא ניצל את מעמדו כדי לטפס במעלות הסולם הפוליטי, אלא ידע כי די לו במשרה הכה נכבדה: להיות יד ימינו של אישיות מנהיגותית דגולה. מבחינה זו, יחיאל קדישאי היה אישיות דגולה, גם ללא שררת השלטון.

"הוא היה נושא כלים במובן החיובי מאוד של המונח", אומר פרופ' אריה נאור, שהיה מזכיר הממשלה הראשון לכהונת בגין כראש הממשלה. אך לא רק נושא כלים: דומה כי קדישאי הקרין רוח טובה בלשכה, אשר לא אחת שוררת בה תחרות לוהטת שתכליתה להשיג את הקירבה המירבית לאוזנו של ראש הממשלה. למשרד ראש הממשלה הגיע מתל אביב באוטובוס, למרות שהיה זכאי למכונית ולנהג, כי אדם צנוע ואופטימי היה.

נאמנותו למנחם בגין היתה כה מוחלטת, והנאמנות היתה הדדית צריך לציין. הרי בגין הפקיד בידי עוזרו הנאמן את צוואתו. לא צוואה ובה משאלותיו של בגין על מה שייעשה בנכסיו החומריים, שלא היו לו כמעט, אלא רק סעיף אחד בצוואה, או ליתר דיוק, מילים אחדות כתובות בכתב יד בפתק הקטן: בקשתו של בגין להיטמן בבית העלמין בהר הזיתים, לצידם של רעייתו עליזה ("אלה", ככינוי החיבה) ושל ברזאני ופיינשטיין, לוחמי המחתרות, עולי הגרדום.

אכן, ייאמר שוב: זן נדיר של אדם שחי לצד השררה העליונה שאותה לא ניצל, ושעליה לא רכב. וגם היום יהיו זקוקים אנשי השררה לבני דמותו של יחיאל קדישאי המנוח.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר