המדריך למשא ומתן
, עודכן
השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת "וישלח". מספרים שכאשר מנחם בגין ז"ל נסע לביקורו הראשון כראש הממשלה בארה"ב, הוא ביקש וקיבל עצה מהרב אליעזר ש"ך זצ"ל - ששימש ראש ישיבת פוניבז' בבני ברק - לקרוא את פרשת "וישלח". ואכן רבים מחכמי ישראל נהגו ללמוד בפרשה זו בטרם יבואו למשא ומתן עם גויים חשובים. מה יש בה בפרשה זו שהפך אותה לאבן פינה ביחסי ישראל והעמים? יתר על כן, האם מה שצריך ללמוד הוא בבחינת לדעת מה לא לעשות או כדי להעתיק את צורת ההתנהגות של יעקב וליישמה במציאות חיינו?
השבוע מספרת התורה על חזרת יעקב הביתה לארץ ישראל. 22 שנים עברו מאז עזב יעקב את הארץ בברחו מפני עשו. האם עשו עדיין נוטר לו טינה? האם ינסה לחסל את משפחת יעקב?
הפרשה מתארת מייד בתחילתה כיצד יעקב שולח קבוצת עבדים עם רכוש רב כדי לעמוד מקרוב על תוכניות עשו ולבחון אם אפשר לפייסו. בהמשך נאבק יעקב עם איש (אולי מלאך) במשך לילה שלם ובסוף המאבק יעקב נפגע ברגלו ומסיים כצולע על ירכו.
בדיעבד מתברר שעשו רץ לקראת יעקב, מחבק ומנשק אותו. הוא מוותר באצילות על כל המתנות שהוצעו לו על ידי אחיו ומבקש לפתוח דף חדש עם יעקב (האם היתה זו אזעקת שווא או שמא נרתע עשו מפני הכוח שהפגין יעקב כלפי המלאך?)
גם בהמשך הפרשה נאלץ יעקב להתמודד עם שליטי הארץ, התופסים את דינה בתו ואונסים אותה. בתגובה הורגים בני יעקב את תושבי העיר כולה, לא לפני שהם עושים להם תרגיל הסחה ומבקשים מכולם למול את עצמם. יעקב אינו מרוצה מצורת התפתחות העניינים ואומר לבניו שבדרך זו יקשה עליהם להשתלב בארץ, ואילו הם מסרבים להתרשם ואומרים כי אי אפשר לצפות מהם שיעמדו מנגד לאחר השפלת אחותם.
הפרשה מסיימת בתיאור נרחב וחריג של שושלת המנהיגים שצמחו מבית עשו. שתי מחלוקות עתיקות יומין מלוות את הפרשנות המסורתית של הסיפור. השאלה הראשונה שדנו בה חכמינו היא האם יעקב היה צריך להרעיף על עשו את כל המתנות שמתוארות בפסוקים. יש הרואים בהתנהגותו המתרפסת של יעקב את הסיבה לכך שעמנו זכה למלכות שנים רבות אחרי שעשו קיבל אותה.
אם יעקב קורא לעשו בשם "אדוני" שמונה פעמים, אל נתפלא שעשו יקדם בשלטונו על יעקב שמונה דורות.
גישה זו רואה בפירוט הרב של הסיפור הדרכה מה לא לעשות. אחרים בקרב חכמינו, ובהם רבי יהודה הנשיא, ראו את הדברים באופן שונה לחלוטין. הוא חשב שיעקב לימד אותנו את חוכמת כיפוף הראש של היהודים לאורך הדורות. לפי תפיסה זו, העובדה שיעקב השפיל את עצמו לפני אחיו מלמדת כמה נחוץ לפעמים להרכין ראש ולספוג.
תכונה יהודית זו היא שאיפשרה לגלים העכורים של ההיסטוריה לשטוף אותנו במינימום פגיעה. גם השאלה אם אמנם התכוון עשו בתחילה להרוג את יעקב ורק בסוף נכמרו רחמיו כאשר ראה את הילדים, או שאולי רצה לנשקו בכל כוחו מלכתחילה - תישאר כנראה פתוחה עד סוף כל הדורות.
הפסוק "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישקהו ויבכו": חכמינו ניקדו את המילה "וישקהו" בכמה נקודות מעל המילה, כמבקשים לומר שעשו רצה לנשוך את יעקב, אלא שנעשה צווארו כשיש ולא נותרה לו ברירה אלא לנשקו.
בתרגום לימינו, רק בגלל כוחנו כמדינה, עשו אולי ירצה לנשק לנו. וייתכן כי היתה זו טעות בהערכת המצב של יעקב. אחיו הבכור עשו כבר נטש מזמן את דרך המלחמה וכל מה שחפץ לעשות לא היה אלא לנשק את אחיו יעקב.
השבוע ניתנה לנו הזדמנות לבחון מקרוב כיצד מנהיגים מנהלים מערכות ציבוריות ודיפלומטיות כשהנושא המרכזי הוא הערכת כוונות האויב (איראן) ומהי מידת החנופה שצריך להפעיל כלפי המעצמה הגדולה (ארה"ב) בימים ההם ובזמן הזה.
