לא יותר מתקלה בדרך לאליפות
1 מכבי ת"א הגיעה לב"ש כשהראש שלה כבר במשחק מול פרנקפורט. לא אהבתי את הטענות של פאולו סוזה על סמיכות המשחקים. ראשית, לא צריכה להיות בעיה לקבוצה מקצוענית לשחק פעמיים בשלושה ימים. שנית, הוא הרי מציב קבוצה חדשה בכל משחק, כך שהטענות על עייפות לא מחזיקות מים במקרה הזה. בכל מקרה, מכבי באה עם הרבה ביטחון לאור השליטה המוחלטת שלה בליגה.
מכבי היתה דומיננטית בחלק הראשון של המשחק. היא שלטה, לחצה חזק את הקישור של הפועל ב"ש והמשחק היה נוח עבורה. שחקניו של סוזה הגיעו שוב ושוב להתקפות ביתרון מספרי, ורק קבלת החלטות רעה על סף הרחבה של אג'ידה מנעה ממנה להגדיל את התוצאה. המארחת פתחה רע. היא נתנה הרבה כבוד למכבי, היתה מבוהלת ולא הצליחה להחזיק בכדור. עם גל אראל ולוטם זינו לבד במרכז המגרש היא לא עמדה מול האינטנסיביות והנוכחות של הצהובים. בבעיטה הראשונה שלה לשער היא כבשה. חואן פאבלו התקנא בגל אראל והחזיר במתנה משלו.
2 המחצית השנייה היתה הטובה ביותר העונה. הקבוצה של אלישע לוי השתחררה ונכנסה למשחק שהפך מהנה וקצבי עם הרבה אירועים, שערים נפלאים ומצבים טובים. ההגנה של מכבי, עמוד התווך של הקבוצה, טעתה בצורה לא אופיינית. ברדה כבש מעמדת נבדל והחדיר הרבה אמונה בחבריו. מכבי הגיבה מהר ונראתה שוב בדרך לניצחון, אבל אז ראינו את האיכויות שיש לב"ש בחלק הקדמי עם ברדה, נאסר וגבאי המסוכנים. גם בוזגלו לפני שהוחלף (למה?) נכנס למשחק עם פעולות נהדרות.
3 אבל אז דווקא טעות כפולה של שני השחקנים הכי יציבים במכבי, גארסיה וטיבי, הכריעה את המשחק. דובב גבאי ניצל את הטעות וכבש שער גדול. דקות הסיום היו כולן לחימה והקרבה של המארחים על כל כדור, עד לשריקה של בר נתן. מעבר לניצחון שמדביק את ב"ש לצמרת הגבוהה זה ניצחון מורלי אדיר לקבוצה של אלישע לוי. ההיסטוריה שלה לא משופעת בניצחונות כאלה. המשחק הזה היה צומת דרכים מרכזי בעונה שלה והיא עברה את מבחן האופי הזה בצורה מרשימה. ועדיין, עוד מוקדם לדבר עליה כאלטרנטיבה למכבי, כמו שמוקדם להצביע על קבוצה אחרת.
היתרון האיכותי של מכבי עדיין לא מוטל בספק ונראה שמדובר בלא יותר מתקלה בדרך שלה לאליפות.
