ח"כ רגב, דעי למנוע את הסערה הבאה | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ח"כ רגב, דעי למנוע את הסערה הבאה

, עודכן
0

אילו ח"כ מירי רגב (הליכוד ביתנו) היתה משננת את ההנחיות ואת ההוראות בתקנון הכנסת, שהוא ספר הספרים של הח"כים, היא לא היתה מרשה לעצמה להתנהג כפי שהתנהגה בשבוע שעבר בדיון של ועדת הפנים. אמנם אמש קבע יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, כי לא נפל פגם בהתנהגותה של רגב, אולם כנראה לא בכדי עורר אותו דיון סערה, ולראיה - גם היועץ המשפטי של הכנסת אמר כי עמדתו אינה זהה לזו שהביע אדלשטיין.

אין זה סוד שלראשי הוועדות בכנסת יש כוח רב. הם קובעים את הנושאים שיועלו לדיון, את משך הזמן שיוקדש לכל נושא וכן את מי לזמן לדיונים. יש להם גם סמכות להרחיק ח"כים, אך התקנון קובע במפורש באילו נסיבות הם רשאים לנקוט צעד דרסטי כל כך.

ח"כ רגב, שקיבלה על עצמה את תפקיד יו"ר ועדת הפנים ברצינות רבה ואף קיימה לא מעט דיונים חשובים מאוד, עשתה, לדעתי, טעות קשה - גם אם לא עברה בכך על התקנון - בכך שהחליטה לקיים דיון על יחסי ראשי הרשויות המקומיות עם העובדים הבכירים וזימנה לדיון רק את ראש עיריית נצרת עילית שמעון גפסו, המקורב אליה פוליטית.

הטעות השנייה שעשתה, לטעמי, היתה בהפיכת הדיון, שנועד להיות עקרוני וחשוב, על הבעייתיות שיש במערכת היחסים בין ראשי רשויות לבין העובדים הבכירים, לדיון על מערכת יחסי העבודה הקשים של גפסו עם היועצת המשפטית שלו, אולגה גורדון, שאין זה מעניינה של ועדת הפנים לעסוק בה. היא טעתה גם בכך שזימנה את גפסו, שאמנם נבחר לכהונה נוספת, אבל גם נאלץ כעת להתמודד עם כתב אישום פלילי שעליו החליט היועץ המשפטי לממשלה.

הטעות הרביעית היתה הפזיזות שבה הרחיקה ח"כ רגב מאולם הדיונים בזה אחר זה שלושה ח"כים. תחילה את ח"כ מיקי רוזנטל (עבודה), שביקש מרגב לבטל את הדיון ותקף אותה על החלטתה לזמן את גפסו. לאחר מכן את ח"כ מוחמד ברכה (חד"ש), שהשמיע דברים דומים והאשים אותה שבהתנהגותה היא מבזה את הכנסת, ואז את ח"כ תמר זנדברג (מרצ), שאף היא לא חסכה ממנה דברי ביקורת.

חשוב להדגיש: התקנון מעניק ליו"ר ועדה סמכות להרחיק ח"כ מהאולם, אבל רק במקרים יוצאי דופן, שבהם אותו ח"כ התנהג בניגוד להוראות הקובעות כי "ידבר בצורה הולמת, בלשון מקובלת ובאופן השומר על כבוד הכנסת ולא יעשה בוועדה מעשה שיש בו פגיעה בכבוד הכנסת, בכבוד אחד מחבריה או בסדר דיוני הוועדה". הח"כים שהורחקו מהאולם דיברו, לטעמי, בצורה הולמת ובלשון מקובלת. מעולם בשנותיי הרבות ככתב פרלמנטרי לא הייתי עד לכך שיו"ר ועדה מנצל בצורה צינית כל כך את סמכותו להרחיק ח"כים מהאולם. יש לקוות שח"כ רגב תפיק את הלקח.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר