אוניית הפאר הישראלית בדרך אל הקרחון

כשהשיקו את הטיטאניק היא היתה אוניית הנוסעים המפוארת בתבל. מתכנניה התפארו כי לעולם לא תוכל לטבוע. בשנים האחרונות גילו החוקרים הרבים שלמדו את סיפור טביעתה, שאילו הקברניט שלה היה בוחר באותו רגע גורלי להתנגש חזיתית בקרחון ולא לשבור את ההגה בכל הכוח, האונייה היתה שורדת את המהלומה. משום שהיא נבנתה כדי לשרוד מהלומה מהחרטום. הפנייה החדה הצידה קרעה את דופן האונייה והובילה לירידתה למצולות.

והנה, טבע, אוניית הפאר של התעשייה הישראלית, עברה השתלטות עוינת. עדת הסוציאליסטים החליטה לנהל אותה. עופר עיני התיישב עם המנכ"ל ולקח את המפתחות. אתה לא תפטר אף אחד, צעקה יו"ר האופוזיציה על לוין מעל בימת הכנסת. אש וגופרית. פיטורים של כמה מאות עובדים בארץ קץ כל הקיצים. ומה יקרה עכשיו? ובכן, בסיפור של טיטאניק כולנו יודעים איך זה נגמר.

במקרה של טבע, הקרחון עדיין לא פגע בה, אבל מרווח התמרון שלה הולך ומצטמצם. עם עזיבתו המבוהלת של לוין את כס המנהלים, משום שלא נתנו לטבע להתייעל ולשמור על רווחיה בשנים הקרובות, בגלל אותו קרחון, אנו עלולים להישאר עם שקיעתה של אוניית התעשייה המפוארת למצולות. בזכות צהלות הצדק כולנו עלולים להינזק.

את הקרחון של טבע רואים באופק וזה זמן קוראים לו סוף הקופקסון. ההנהלה הקודמת, בראשות שלמה ינאי, לא הצליחה למצוא לו תחליף ראוי. היא המשיכה לרכוש חברות ענק. חלק מהרכישות כנראה לא היו מוצלחות. טבע גם חטפה תשלום פיצויים ענקיים מוקדם יותר השנה, כחלק מסכסוך משפטי.

הקסם אבד והחברה צריכה להתכונן לחורף ארוך. למצוא תחליף לקופקסון זה סיפור של שנים רבות. ואם ההנהלה מבוהלת ממשפט השדה שעושים לה אנשי הצדק, מה שיישאר לעובדים בעתיד הלא רחוק זה לחפש צדקה.

מה הפתרון? פשוט ביותר. צריך להניח לטבע להתנהל ולעשות כל מה שעולה ברוחה לעשות. משום שלתת לנבחרי הציבור, לוועדי העובדים וכך הלאה להכתיב לה את עתידה, משמעות הדבר היא לא פיטורים של מאות עובדים בארץ אלא פיטורים של אלפי עובדים רבים בהמשך.