מסר תומך מהציבור לשופטי בג"ץ | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מסר תומך מהציבור לשופטי בג"ץ

, עודכן

אמנם שרי הליכוד וסגניהם הלכו שבי אחרי הקומבינה של אריה דרעי ואביגדור ליברמן ותמכו במועמדותו של משה ליאון לראשות עיריית ירושלים, אבל מנגד חמקו ממחויבות זו לא רק בנימין נתניהו, ראובן ריבלין וציפי חוטובלי, אלא גם שני שרים מרכזיים - לימור לבנת ומשה (בוגי) יעלון. לבנת ישבה במחיצת יריבו ניר ברקת באיצטדיון הכדורגל בהבינה היטב כי תצולם בתקשורת. כך צריך לנהוג, לא לפחד מקומץ עסקנים שכונתיים בסניף ירושלים, שרצו בליאון ויתנקמו בפריימריז העתידיים בשרים ובח"כים שלא הלכו בתלם.

מי ייתפס בסופו של יום ראוי יותר בעיני חברי הליכוד מהשורה? המסרבים לקבל את תכתיב ליברמן־דרעי או דווקא גלעד ארדן וישראל כ"ץ וגדעון סער וסילבן שלום, ונספחיהם אופיר אקוניס וזאב אלקין ואחרים? הסקר המתפרסם כאן היום מעניק שביב של תקווה לאחר האכזבה הגדולה מן הציבור, שבאדישותו נשאר במחציתו בבית.

ברור שרוב מכריע בארץ מרוצה מבחירת ברקת. אך מעניינת במיוחד דעתם של תושבי ירושלים. מי שהעניקו לברקת רוב דחוק של שישה אחוזים מצהירים בסקר כי הם מרוצים מן התוצאה ביחס של 21.5-62.6. זה גידול מרשים, והוא מותיר את הקורא אופטימי יותר לאחר האכזבה ממיעוט המשתתפים בהצבעה.

תגובה שאינה נופלת בחשיבותה מניתוח התוצאה בירושלים היא העמדה החד־משמעית כי מקומם של ראשי עיר עם כתבי אישום אינו בלשכתם אלא בבית המשפט. הרוב הוא 13-80 ופילוח הנתונים מעיד כי זו תגובה כלל־ארצית. כיצד אירע, אפוא, שבשלושה יישובים נבחרו מחדש ראשי עיר אשר יבלו את החודשים הקרובים בבית המשפט? מה היה שיעור התובעים את הדחת הנאשמים בבת ים וברמת השרון ובנצרת עילית?

הנטייה הטבעית היא לראות את האור שבתוצאה זו. אם היתה לשופטי בג"ץ המשענת החוקית הנחוצה להדיח את הנאשמים בעודם חפים מפשע, אם לאו - ברור כי הישראלים סבורים כי מקומו של ראש עיר כזה אינו ליד הגה הניווט המוניציפלי. האומנם אהדת תושב בת ים לשלומי לחיאני גורמת לו לסטות מעמדתו העקרונית ולהצדיק את המשך כהונתו של הבן־יקיר־לי? האם סובל האזרח ממין פיצול אישיות, הוא בעד הדחת ראשי עיר עם כתבי אישום לבד מראש העיר שלו?

אין להיחפז להסקת מסקנות. אפשר שאפילו בבת ים יש רוב הסבור כי מקומו של לחיאני בבית. רק שהרוב הזה מצוי בקהל הגדול שלא טרח להצביע, ולכן בתוך המיעוט שהגיע לקלפי נמצא רוב למצדדים בהמשך הכהונה. אין די נתונים סטטיסטיים להשיב על השאלה. לבד אולי מן העידוד המשוגר מהציבור לשופטי בג"ץ לקבל את עתירת התנועה לאיכות השלטון למנוע את כניסת הנאשמים בעלי חזקת החפות למשרדיהם. עד שיתפזר הענן מעל מעשיהם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר