קולנוע: אין כמו הדבר האמיתי

זה היה ערב חורפי בשלהי שנות ה־80 של המאה הקודמת. הרוחות היו עזות ורחובות העיר "ללא הפסקה" היו ריקים בהתאם. למרות זאת, בחרתי לעשות את מסע האוטובוס הגדול משכונת מגוריי למרכז העיר. באותו יום התנהלו בחירות כלשהן. אם זיכרוני אינו מטעה אותי, ישראל קיסר זכה בקדנציה שנייה כמזכ"ל ההסתדרות הכללית. אבל הניצחון שלי היה משמעותי יותר - זכיתי בחוויה קולנועית בלתי נשכחת. הלכתי לראות את הסרט "מצולות", אחד מסרטיו הפחות מוכרים של במאי "אווטאר" ג'יימס קמרון.

במשך קצת יותר משעתיים צללתי לעולם אחר ומרוחק של אסדות קידוח ימיות, של חייזרים תת־ימיים ושל הטפות על עולם נקי מנשק גרעיני. בועת הזיכרון הזאת נותרה חקוקה בתודעתי רק בגלל אותה חוויה קולנועית.

ההחלטה אז ללכת לראות את הסרט היתה פשוטה ונטולת התלבטויות. היה מדובר בעידן הפרהיסטורי והאנלוגי, ללא אינטרנט ועם ערוץ טלוויזיה בודד. היום המציאות שונה לחלוטין, וכמעט כל סרט שיוצא לאקרנים אפשר להוריד לאחר ימים בודדים למחשב הפרטי שלנו ולצפות בו בסלון. בעידן של מסכי טלוויזיה גדולים, יש המוכנים לוותר על החוויה הקולנועית ובוחרים לצפות בסרט בביתם. זאת אחת הסיבות ליוזמת ״יום הקולנוע״, שתתקיים מחר ושבמסגרתה מחירי כרטיסי הסרטים יוזלו ל־10 שקלים לסרט דו־מימדי ול־14 שקלים לסרט תלת־מימד.

אף שבימינו אפשר להקים בבתים פרטיים חדרי הקרנה, אין לדעתי תחליף לחוויה הקולנועית האותנטית. גם חדר ההקרנה המפואר והמתוחכם ביותר אינו שווה ערך להחלטה לצאת מהבית, לקנות כרטיסים, להיכנס לאולם חשוך עם מסך גדול ולצפות בסרט לצד אנשים שאינך מכיר.

על פניו, צפייה ביתית בסרט יכולה להיות אלטרנטיבה ראויה ותמיד אפשר לעצור באמצע ולהמשיך לצפות בסרט מתי שבוחרים, ולחלופין, לעסוק בדברים אחרים במקביל לצפייה. אבל הניסיון לשלוט בכל מרכיבי החוויה הוא דווקא שהורס אותה, שכן חוויה קולנועית אמיתית פירושה אובדן שליטה, גם אם זמנית, ברגשות ובתחושת הזמן והמרחב. מסך קולנוע אמיתי תמיד יהיה גדול יותר מכל מסך טלוויזיה, ואת תחושת הבידוד והניתוק קשה מאוד לייצר בבית.

כמו כן, חוויה קולנועית אמיתית אינה שלמה בלי כל הפולקלור מסביב: ריח הפופקורן, הצופים שתמיד מאחרים, רוכשי הכרטיסים שמתיישבים במושבים של אחרים, הזוגות האוהבים שלא מצליחים להתאפק לאהוב אחד את השני, גם באולם מלא וגם אם מדובר בסרט שואה, ואותם יחידי סגולה שבוחרים לענות לשיחת הטלפון ברגע הכי מותח של הסרט. 

טוב יעשו בעלי בתי הקולנוע אם בהמשך ליוזמה הנוכחית יורידו באופן קבוע את המחירים במזנונים ויוזילו בכך את החוויה באופן משמעותי. רכישה של פופקורן, שתייה וחטיפים לא צריכה להיות יקרה כמו ביקור במסעדת גורמה המגישה שבע מנות. בנוסף, למרות השיפור המשמעותי במצב בתי הקולנוע, לא כולם התאימו את האולמות שלהם לעידן הנוכחי.

המסקנה היא דו־סטרית: כמו שבעלי בתי הקולנוע חייבים להתאים עצמם לעידן החדש, גם לנו הצופים אסור לוותר על מימוש החוויה הקולנועית האמיתית, שיכולה להתממש רק מאחורי דלת האולם הסגורה ומול המסך הגדול.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו