בדידות עדיפה על פצצה

לתיאורו של בנימין נתניהו ב"ניו יורק טיימס" כמנהיג המסתכן בבדידות מדינית ראוי להוסיף הודעת "גילוי נאות": לעיתון האמריקני החשוב יש חשבון ארוך עם ראש הממשלה. נתניהו לעג ל"ניו יורק טיימס" מעל בימת האו"ם, בצטטו מאמר המרעיף שבחים על הדיפלומטיה האמריקנית שהשכילה לשכנע את צפון קוריאה להימנע מייצור נשק גרעיני. חלף זמן, והמשטר העני והמבודד והנחות בעולם הרשה לעצמו לצפצף על התחייבותו ופוצץ מתקן גרעיני.

מדוע מרשה לעצמה מדינה חלושה לנהוג כפי שאפילו רוסיה הסובייטית לא העזה? ב־48' צרה בריה"מ על ברלין, אך האמריקנים גוננו עליה בספקם לה את צרכיה ברכבת אווירית. במשך 11 חודשים לא העזו הסובייטים להפיל אפילו מטוס אחד. הפער בין האירועים אינו בטכנולוגיה ובנשק, אלא באמינות. הרוסים חששו מהנשיא הארי טרומן. הצפון־קוריאנים רואים בנשיאי אמריקה במאה ה־21 נמרים של נייר.

2013 אינה 1948. רבים בארה"ב ובאירופה מוכנים להיכנע, לוותר. לחגוג הסכם דיפלומטי ולהזדרז בהקלת הסנקציות מעל טהרן, ובסופו של דבר להשלים עם ייצור פצצות גרעין איראניות. אמנם נשיא ארה"ב נושא מדי פעם נאום תקיף, שאין להניח לאייתוללות להתחמש בנשק גרעיני, וגם עמיתו מצרפת, אבל המגמה ברורה - ויתור על הסנקציות בשיטת הסלאמי, פרוסה־פרוסה.

בסיבוב הקודם עלה בידי ישראל לאיים באורח סמוי אך מוחשי בתגובה צבאית, והעולם הטיל על איראן סנקציות מכאיבות. לא ברצון, אבל במה שנראה למנהיגי העולם כחלופה סבירה לתקיפה ישראלית. איני יודע אם בנימין נתניהו ואהוד ברק התכוונו ברצינות. גם לא גיבשתי דעה מה נכון לעשות, בניגוד לצחי הנגבי שתמך בתקיפה ומחזיק עדיין בדעתו. אך אין ספק כי ברומזם לאופציה הצבאית הגיעו להישגים מדיניים ניכרים, שהכבידו מאוד על טהרן.

עד שבאו דיבורי הסרק של מאיר דגן ויובל דיסקין, ובמידה פחותה של גבי אשכנזי, והחלישו לא את עצם הכוונה של נתניהו וברק לתקוף - שכן ייתכן כי זו כלל לא היתה קיימת - אלא את כושרה של ישראל לאיים. אמינות האופציה הצבאית של ישראל פחתה עקב פטפוטים. אך הסנקציות שטחנו לאיטן עשו את שלהן, וגרמו לאיראנים להמיר את מחמוד אחמדינג'אד גס הרוח במתק השפתיים של חסן רוחאני.

עתה נערך המערב לתחילת המשא ומתן עם איראן, והתקשורת מוצפת בבלוני ניסוי, וגם לדעתי נתניהו לא ישיג את מטרתו המלאה אלא - במקרה המוצלח - יראה את העולם מסיג את איראן לאחור, לטווח של 3-2 שנים מהיכולת לייצר נשק גרעיני, כפי שפורסם כאן מייד לאחר נאומו באו"ם. אך אפילו להשגת פשרה זו עליו לגלות בשלב הנוכחי קו קשוח ותובעני.

לישראל, ולעולם כולו - עדיף מצב שבו נתניהו מבודד ואין פצצה איראנית, מאשר שייהפך לחביב הקהל במערב, ובטהרן ייערמו ראשי חץ גרעיניים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו