וושינגטון עדיין באביב הערבי
, עודכן
האם יכול להיות שגם היום, שנתיים אחרי ההתעוררות מחלום "האביב הערבי", יש לממשל האמריקני קשיים בהבנת הנקרא? אחרת, כיצד אפשר להסביר את החלטת וושינגטון להקפיא את הסיוע למצרים, או את חידוש המשא ומתן המתקרב עם איראן, שבו ידונו גם בהסרת הסנקציות - דבר שמבחינת וושינגטון היום הוא בהחלט אפשרי.
מה צריך עוד להתרחש כדי שהאמריקנים יבינו סוף סוף באיזה אזור אנחנו חיים, ועד כמה יש מקומות בעולם שבהם הכללים והעקרונות המקודשים להם - שהם אגב ערכיים וחיוביים - לא בהכרח תופסים? האם צריך שראש ממשלה באיזו מדינה "דמוקרטית" חדשה ייחטף על ידי מערך אבטחה מדינתי כדי שיירד לממשל האסימון? גם זה קרה אתמול, בלוב, כשמיליציה חמושה ותומכת טרור, שאמורה לדאוג לביטחונו של ממשל דמוקרטי חדש, אשר אמור לבנות משטר יציב וחזק, שאמור לעזור לארה"ב להילחם בטרור, חוטפת את רה"מ מחדרו במלון? נשמע כמו מונטי פייתון? מה לעשות שהמציאות באזורנו עולה לאחרונה על כל דמיון.
גם במצרים ההיגיון הלך לישון. האחים המוסלמים גנבו את מהפכת תחריר, גם מהצעירים הליברלים וגם מהצבא. לפני שכל המוסדות במצרים, כולל מערכת המשפט, ובעיקר החוקה, הצמיחו זקן, בא הצבא ובלם ב־3 ביולי את האיסלאם הפוליטי. וושינגטון החליטה להעניש, בשם העיקרון הדמוקרטי, את הצבא המגן על השלום איתנו. אבל מה לעשות, ולכל היותר תהיה לנו במצרים קצת יותר חירות אבל לא דמוקרטיה, וגם בתנאי שהאחים לא יהיו בשלטון.
ואיראן? מה עוד צריך להצהיר ולכתוב חסן רוחאני לעמו כדי שהעולם בכלל וארה"ב בפרט יבינו שהאיראנים עובדים על כולם? אבל בשבוע הבא עתיד להתחדש המשא ומתן עם תקוות גדולות. יש להניח שהמעצמות יגלו התלהבות מאחר שמו"מ עם האיראנים באופנה, ואלמלא נשא רוחאני את נאומו רק לאחרונה, מאוד ייתכן שהוא היום היה המנצח הגדול של פרס נובל לשלום, גם אם אותו מעניין קצת יותר פרס נובל בגרעין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו