הפרשה שאותה נקרא השבת בבתי הכנסת היא פרשת "לך לך". הסיפור המרכזי הנפרס לעיני הקורא הוא בחירתו של אדם מסוים, במקרה זה אברהם, להיות לעם בעל אדמה מוגדרת, עם תכנים מסוימים (ובהם מצוות ברית המילה, שהתפרסמה לאחרונה שלא בטובתה), ומאידך כמי שבו ובזרעו יתברכו כל משפחות האדמה. הרקע לסיפורנו מוכר.
האנושות יוצאת חבולה ומוכה משני אירועים טראומתיים: המבול, שכילה את העולם כולו (ושעליו כתבנו בהרחבה בשבוע שעבר), ורצונם של רבים לבנות מגדל (בבל) גבוה שיילחם באלוקים, למרות שיקום הארץ. תגובת האלוקים היתה הכנסת בלבול בשפת האדם ועל ידי כך הפסקת הבנייה.
והנה, בלי שום רמז מוקדם, מספרת לנו התורה כי איש העונה לשם אברהם מצווה על ידי האלוקים לעזוב את משפחתו, ללכת לארץ ישראל ולהתחיל לבנות אומה חדשה. וכך נאמר בפסוקים: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך".
מה פשרו של הציווי הזה? מדוע אין הוא יכול לברכו בארץ שבה הוא גר עם הוריו? מדוע הוא צריך ללכת לארץ חדשה כדי להקים את משפחתו? התחושה העוברת בלב הקורא היא שהסיפור של אברהם ועמו מחייב ניתוק מוחלט מהמשפחה. כאילו נאמר בין השיטין שחייבים להתנתק מכל העבר כדי להקים את העם היהודי.
האומנם? האם אברהם אינו אמור להיות אב המון גויים, כזה שיקוים בו הפסוק "ונברכו בך כל משפחות האדמה"? האם לא יהיה זה אברהם שייאבק ויסכן את חייו כדי להציל את אחיינו לוט? האם הוא לא יכרות ברית עם מלכי העמים אשר בשכנותם הוא מתגורר, כדי להסדיר מערכת חיים תקינה ביניהם? הלוא כל ילד גדל על סיפורו של אברהם מכניס האורחים מכל העמים והלשונות.
מדוע, אפוא, נדרש דווקא הוא להתנתקות מובלטת כל כך ממשפחתו (בניו יצחק ויעקב לא יעברו מסלול דומה). דומה שהמילים הפותחות את הפרשה, "לך לך", יכולות לשפוך אור מסוים על העניין. חכמינו מוסיפים על המילה "לך" את המילים "להנאתך ולטובתך". לכאורה, זה מנוגד לשכל הישר ולהיגיון הפשוט - אדם שעוזב את הבית ואת המוכר לו, מסכן את פרנסתו ואת עתידו, ובתוך כך עובר מסכת קשיים רגשית ומעשית. והנה, האלוקים מבשר לאברהם שדווקא מתוך הקושי הזה הוא יצליח לבנות משפחה ואומה, שלא רק יפרחו וישגשגו אלא גם יועילו אף לשאר בני האנושות.
ייתכן כי זהו בדיוק המסר שאותו התורה רוצה להעביר, לפעמים האדם זוכה להתחשל דווקא מתוך הקושי והבידול. אפשר ששורש הכישלון של המין האנושי לדורותיו, עד לימי אברהם, היה נעוץ בכך שניסה לכפות או ליצור חברה המטשטשת גבולות ואפיונים המתאימים לכל אדם ואדם.
* * *
האם אפשר שאברהם יוכל להיות אבי המון גויים דווקא מתוך התרחקותו לפרק זמן מסוים, שבו ילמד להכיר את עצמו ואת ייחודו? האם מתוך כך גם יבין מהו המקום שיש לשאר בריותיו של הקדוש ברוך הוא? ובכן, נראה כי יציאתו של אברהם אבינו ממשפחתו מעידה על הצורך החזק לעצב את הדמות מחדש באופן עצמאי ושונה ממה שהורגלנו עד כה.
לפעמים ניסיונות העיצוב של האדם המחפש את עצמאותו ואת עצמיותו יהיו נדמים כהתנשאות או כהתבדלות לשם עצמן, אולם זו אינה המגמה של אברהם אבינו. עניינו של אברהם הוא להביא עולם של ערכי מוסר וצדק לאנושות כולה, אך הוא לא יוכל לעשות זאת אלא בעיצוב משפחה ואומה שזו מגמתה.
בימים שבהם אנו קוראים על העלייה המדהימה בשיעור ההתבוללות בעולם היהודי, מתחזק ביתר שאת הצורך להבין ולהעמיק את משמעות קיומנו כמשפחה וכעם לנו ולעמים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו