לאחרונה נערך במוזיאון הארץ בתל אביב (או ב"שייח' מואניס", כפי שנכתב בהזמנה), כנס ארגון "זוכרות" שהוקדש ל"צדק מעברי". הכוונה היא לטרנספר שיש לבצע ליהודים מאותם אזורים שבהם ישבו עד 1948 ערבים, אשר גורשו בלהט המלחמה או ברחו. משתתפי הכנס תיכננו איך לשקם יישובים אלה כדי להחזיר אליהם את צאצאי הפליטים, והכל על בסיס של עיוות היסטורי ומוסרי של מה שקרה. הנה לכם עוד דוגמה כיצד הקיצוניות והציניות של רבים מהשמאל מעודדות את ההנהגה הערבית לקוות שבמלחמת התשה מדינית, כלכלית וצבאית הם ישמידו את ישראל. אז למה להתפשר ולעשות שלום?
אין דרך עדינה לומר זאת – השמאל, ולמעשה כל מי שתומך בהקמת מדינת פשע פלשתינית, הם בבחינת מכשול בדרך לשלום. רבים מאותם תומכים מעודדים, ולפעמים אף מסיתים, את המנהיגים הפושעים של הערבים ונותנים להם הכשר מוסרי לנהל נגד ישראל מלחמת שמד ב"אמצעים אחרים", דוגמת החזרת הפליטים לשטחי ישראל.
השמאל - מנביאיו עמוס עוז, א.ב יהושע ודוד גרוסמן ועד הקיצונים בפעילי "הקרן החדשה לישראל" ועשרות ארגוני הקש שהקימה - מאמין באמונה שלמה שמדינה פלשתינית עצמאית היא תנאי הכרחי לשלום. הוא מתעלם מהעובדה שהקמת מדינה כזו שתונהג, כמו שאר מדינות ערב, על ידי שליטים עריצים המדכאים עד עפר את אזרחיהם וגונבים אפילו מסיוע מהחוץ הניתן להם, תדון גם את הערבים הפלשתינים לחיי עוני וסבל רב, לחיי שנאה ולמלחמות. בשנאה הם משתמשים כדי להסיח את דעת תושביהם מהאומללות שהם גורמים להם ואת זעמם הם מנתבים בעזרת תעמולה בוטה למלחמת חורמה נגד ישראל.
* * *
גם אם היתה אמת בטענה של השמאל שהכיבוש הוא שורש כל רע, בשם איזה עיקרון מוסרי הם מעזים להטיף ל"פתרון" שתוצאותיו הן החרפת השעבוד הנורא והאומללות של האנשים שלטובתם הם פועלים לכאורה? כיצד הם מקווים להיטיב עימם אם הם נותנים תו כשרות של "הגדרה עצמית" למנהיגות פלשתינית גזלנית המלבה שנאה לזר ולאחר, ומטיפה למלחמת שמד דתית? כיצד הם מצדיקים פתרון הפוגע, בראש ובראשונה, פגיעה אנושה בזכויות הפרט הפלשתיני? האם הלאומנות שהשמאל שונא, כאשר היא מהצד היהודי, מוצדקת בעיניהם כשמדובר בפלשתינים? האם האידיאל הקולקטיביסטי הוא כל כך נעלה בעיניהם - כמו בימים שבהם סגדו לסטליניזם - עד שהם מתעלמים לחלוטין מהפגיעה הנוראה שפתרון המדינה הפלשתינית יפגע בזכויות האנוש הבסיסיות ביותר של אזרחיה, ובייחוד בזכויות של נשים וילדים ושל קבוצות מיעוט, שהשמאל טוען בלהט שהן בראש מעייניו?
ה"אין זה מענייננו", כפי שטוען א"ב יהושע? האין זה מעניינו של מי שגר בבית משותף אם שכנו מרכיב בדירתו נשק כימי? והאומנם מפני שיש סכסוך קשה בינינו לבין הפלשתינים אנו פטורים מהאחריות האנושית שלא להסכים לפתרון שיפגע קשות באנשים חפים מפשע, בין שבמעשה ובין שבמחדל, כי יהודי אינו אמור "לעמוד על הדם", גם לא של שכנו, ואפילו הוא רע ומסוכן?
ומה על הצו המוסרי של "ונשמרתם לנפשותיכם תמיד"? האם רק עוולת "הכיבוש" לכאורה צריכה להעסיק אותנו? זאת אף על פי שהכיבוש הוא אולי הרע במיעוטו, מפני שהכיבוש לא רק שהיטיב למעשה את תנאי חייהם של הערבים כיחידים בצורה מדהימה, אלא שהוא יותר מטאפורה ממציאות. רוב תושבי השטחים השנויים במחלוקת אינם חיים תחת כיבוש, אלא אם כן מדובר בכיבוש בידי הטרוריסטים שהבאנו מטוניס בעקבות הסכמי אוסלו, כדי שיעשו בשבילנו את העבודה המלוכלכת של דיכוי הטרור החמאסי ("בלי בג"ץ ובצלם"). הכל, כמובן, בשם השלום והצדק והאמת; גם אם זו אמת המתעלמת בקפידה מסבלם של יותר ממיליון יהודים שנאלצו באיומי רצח להימלט מארצות ערב ומתעלמת מאיום ההשמדה על יהודי ארץ ישראל. זאת אף על פי שבשורה התחתונה - הניסיון של ערביי פלשתין ובעלי בריתם לבצע ביהודים טבח עם הוא האחראי לכל המלחמות הנוראות ולסבל האיום ולאסונות שנגרמו להם ולנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו