קרב הירושה בש"ס לא התחיל עם ההידרדרות האחרונה במצבו הבריאותי של הרב עובדיה יוסף. הוא למעשה מתנהל כבר שנים. בעוד הראשון ניסה לפלס את דרכו לכס פוסק הדור, פעל השני להבטיח את קיומו של מערך הכשרות המגלגל מיליונים, בזמן שהשלישי סימן את עצמו כמנהיג הפוליטי המרכזי ביום שאחרי. אבל עכשיו, כשהיום שאחרי כבר הגיע, נראים הקרבות האלה כמו מלחים המתקוטטים על סיפונה של ספינה שהתנגשה בקרחון.
קרבות הירושה, שהתנהלו בעוד הרב עודנו בחיים, השתבשו לחלוטין והותירו את המפלגה מפולגת ומרוסקת כמעט בכל גיזרה. זה החל בדרעי שאיים להקים מפלגה שתתחרה בש"ס אם לא יחזור להנהגה, זה נמשך ברב חיים אמסלם וברב אמנון יצחק שאכן עשו זאת, וזה הסתיים לאחרונה ברב שלמה משה עמאר שהריץ מועמד נגד בנו של הרב עובדיה לתפקיד הרב הראשי הספרדי. את כל זאת הם עשו כשהרב בין חיים למוות ובלי טיפת איפוק. עם פטירתו סביר להניח שהמצב לא ישתפר, אלא להפך. המאבקים יהפכו גלויים וחסרי מעצורים, וכשזה יקרה כבר לא יהיה מי שידפוק על השולחן בזעם או יחלק סטירות של חיבה.
הרב עובדיה החזיק על גבו את כל המערכת העצומה הזאת הנקראת ש"ס. יורש שייכנס לנעליו - אין בנמצא וגם לא יהיה. כל תקוותם של ראשי ש"ס מגולמת כעת במילה אחת: אינרציה. שאדי הדלק שהותיר אחריו מרן יאפשרו למכונית הזאת להמשיך לנסוע, לפחות עוד מערכת בחירות אחת או שתיים, לפני שתיעצר בשול הדרך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו