שלשום חזרו הילדים ללימודים, הפעוטות שבו לגנים, וכולנו ניסינו לעכל את בואם של "אחרי החגים", אבל בכנסת החופש הגדול עדיין נמשך. הפגרה הארוכה, שהחלה בתחילת חודש אוגוסט, נמשכת והיא תימשך עוד שבועיים, עד 13 באוקטובר.
ניסיתי לברר מדוע לאחר חודשיים ארוכים של חופשה, שבמהלכם בילו את החגים עם בני משפחותיהם, ולאחר שמרביתם נסעו לטיולים ולסיורים מעבר לים (לרוב לא על חשבונם), אין הח"כים שבים בשעה טובה ומוצלחת לעבודה. אמת, גם להם מגיע לנפוש ולנוח, אך מדוע הם נזקקים לשבועיים נוספים של חופשה? האם הם צריכים תקופת התאוששות?
מתברר שמשום שמושב הקיץ של הכנסת הוארך בשבוע אחד בגלל הדיונים על תקציב המדינה, שהיה חייב לבוא לאישור סופי עד 31 ביולי, החליטה ועדת הכנסת לקבל את המלצת נשיאות הכנסת ובתמורה לכך להאריך את פגרת הקיץ בשבועיים. אגב, בדיון שקיימה הוועדה בנושא זה בחודש מאי הסבירה מזכירת הכנסת, ירדנה מלר־הורוביץ, מדוע הנשיאות (המורכבת מיו"ר הכנסת ומסגניו) ממליצה להאריך את פגרת הקיץ: "כנס הקיץ יימשך 15 שבועות וזה יותר מאורכו של הכנס בשנה שעברה". איש מחברי הוועדה לא שאל אם זה מוצדק. אולי בכל זאת אחרי חודשיים של חופשה, שבעבורם קיבלו נבחרי הציבור את מלוא שכרם, הם יכולים סוף סוף להתחיל לעסוק בחריצות בנושאי החקיקה הרבים שהצטברו ובנושאים מדיניים, חברתיים וכלכליים כבדים המונחים לפתחנו? רק ח"כ אברהם מיכאלי (ש"ס) העיר ספק ברצינות, ספק בחיוך, על הארכת מושב הקיץ בשבוע: "זה אומר שהח"כים לא ייקחו חופשה עם הילדים כל הקיץ?". יש משהו מכעיס בגישה הזאת. אסור לשכוח שהח"כים נבחרו לתפקידם רק בסוף ינואר ואת עבודתם החלו רק במארס. זמן קצר לאחר מכן יצאו לפגרה של חודש לרגל חג הפסח. כששבו לעבוד בסוף אפריל עשו זאת למשך שלושה חודשים, והופ - שוב יצאו בסוף יולי לחופשה ארוכה.
נבחרי הציבור, לפחות חלקם, שכחו שהם צריכים לשמש דוגמה לציבור הבוחרים ביושרם, בהגינותם, בצחות לשונם וגם בחריצותם. למרבה הצער, הארכה מוגזמת כל כך של פגרת הקיץ אינה משמשת דוגמה ראויה לציבור, אלא מעידה על עייפות כרונית ועל חוסר רצון אמיתי ועל היעדר אנרגיות למלא את תפקידם כראוי, וזאת עוד בטרם חלפה שנה לכהונתם.
יהיה בוודאי מי שיאמר שחלק מהח"כים הגיעו גם בפגרה לדיונים שקיימו כמה מוועדות הכנסת (למשל, ועדת החוקה המקיימת השבוע שלושה דיונים על חוק המשילות), אבל אין בכך כדי להקל את התחושה שהם היו צריכים לעסוק בימים אלה בוועדות ובמליאה בסוגיות רוחאני ומתקפת הדבש שלו, בנאומו הצפוי היום של בנימין נתניהו בעצרת הכללית של האו"ם ובנושאים רבים אחרים המטרידים את הציבור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו