ברוכה ארבעה

1. הטעות הכי גדולה שעשו צוות הקמפיינרים של הפועל ת"א לקראת העונה היתה בהעמדת הציפיות. אולי זה עשה טוב למכירת המינויים ומנע מהמשקיעים של חיים רמון להוציא עוד חצי מיליון דולר מהכיס הפרטי שלהם, אבל העובדה שהם חשבו שאפשר לקרוא תיגר על המפלצת הצהובה שקונה כל דבר טוב שהיא יכולה, פשוט הטריפה את המערכת. הניצחון הקל בבולגריה הוסיף לתחושת העילאות המתנשאת, ואז הגיעו פנדורי ושני המשחקים הראשונים בליגה והחזירו את בן שמעון וחניכיו למציאות. והיא היתה אפרורית מאוד.

המציאות היא שמכבי היא כרגע ליגה אחרת, כי שילוב של 100 מיליון שקלים תקציב ובעיקר עבודה סיסטמטית של שלוש שנים החל מהנוער ועד השפיץ של הפריצה, זה הרבה מעבר למה שהפועל מסוגלת כרגע. מודל הנדבנות הנוכחי הוא אולי כורח השעה, אבל גם מעצים את הפערים.

2. וזה לא השתנה אתמול, למרות ה־0:4 על הפועל חיפה. הפועל נכון לעכשיו היא בסך הכל קבוצה לא רעה, לא יותר מזה. אולי ביום נתון דמארי, ורמוט ושכטר יכולים לדרוס יריבה חלשה מנטלית, אבל זו עדיין קבוצה שלא משחקת מספיק מהר ואינטליגנטי בהתקפה וסובלת מחדירות גבוהה מאחור. וכשיגיעו היריבות הרציניות (אחרי המחזור החמישי), זה כבר יהיה סיפור שונה.

יכול להיות שהשחקנים עדיין לא מבינים עד הסוף את מה שהמאמן רוצה מהם, יכול להיות שהשיטה לא הכי נכונה לחומר השחקנים, אבל העובדה היא שגם בקריית אליעזר עד השער הראשון ראינו תסריט די דומה לזה של שלושת המשחקים הראשונים: האדומים החזיקו בכדור בזכות לחץ טוב שחייב את חיפה לשלוח כדורים ארוכים קדימה, אבל כל עוד ליריבה לא היה אינטרס אמיתי לצאת קדימה (פיגור), הם פשוט לא הצליחו לפרוץ את המערך הצפוף והנסוג.

אחד הדברים שמונעים זאת מהפועל הוא חוסר היכולת לשחק מהר, בנגיעה או שתיים בכדור. שחקן המפתח של האדומים במערך הנוכחי הוא רועי גורדנה, שעל היכולת שלו לעכב את הכדור, להתמזמז איתו קצת ורק אז לשלוח הלאה, אפשר לכתוב ספר. אתמול, בשער השני, קיבלנו מהקשר המוכשר את האות שאפשר גם אחרת. בלי לעצור, בנגיעה אחת...והופ שכטר מול קאלה. כל כך פשוט ויפה לעין, ועדיין כה נדיר.

3. אחת התכונות הכי חשובות, גם אצל מאמנים שיטתיים לכאורה, היא הגמישות. היכולת להבין אילו חלקים עובדים ואילו לא בתוך השיטה שלך. אז לטובת הקורא השיטתי רן בן שמעון: בוריס קליימן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו