המוטיבציה לחטיפת ישראלים נותרה גבוהה

למרות שחקירת הפיגוע שבו נרצח בסוף השבוע החייל תומר חזן טרם הושלמה, עולות בבירור שתי מסקנות ראשונות: המוטיבציה לחטוף ישראלים (בעיקר חיילים) גבוהה מאוד מתוך ידיעת המחיר שישראל מוכנה לשלם כדי לשחררם; בהיעדר מידע מודיעיני מוקדם כמעט בלתי אפשרי לסכל פיגוע, בוודאי כאשר החייל לא שומר על ערנות מספקת.

הסוגיה הראשונה ידועה היטב לכוחות הביטחון כבר שנים ארוכות, וביתר שאת מאז הושלמה עיסקת שליט. בתשעת החודשים הראשונים של השנה נרשמו כבר עשרות מקרים, שבהם התקבל מידע מוצק על כוונת חוליות טרור בגדה לבצע פיגועי חטיפה למטרות מיקוח. רובם סוכלו עוד בשלב התכנון, מקצתם בשלב הביצוע. באחד המקרים כבר הסתובבה החוליה בשטח ישראל, ורק במזל לא הצליחה ליירט קורבן לפני שנחשפה ונעצרה.

אם יש שוני בולט בין המקרה הנוכחי לקודמים, הוא מצוי במניע המיידי: אירועי העבר הוכוונו ברובם על ידי ארגוני טרור, שמעבר לפיגוע ביקשו לגזור באמצעותם קופון פוליטי. באירוע הנוכחי נדמה כי המוטיבציות אישיות - הרצון של עאמר לשחרר מהכלא את אחיו, ששפוט למאסר עד 2030 לאחר שביצע פיגוע ירי.

לכאורה, המניע הזה גם היקשה את הסיכול. התארגנויות מייצרות הרבה אינטראקציות בין שותפים, מה שמייצר בהתאמה הזדמנויות מודיעיניות לסיכול. מחבל בודד לעומת זאת ייבלם רק אם יעשה טעות. חקירת הפיגוע הנוכחי תידרש לברר אם המחבל נדאל עאמר אכן פעל לבדו, או שהיו לו שותפים; אם אחיו הכלוא היה מעורב במזימה, יידרשו השב"כ ושירות בתי הסוהר לבדוק כיצד לא ידעו על התוכנית. אם נדאל גם היה מעורב בעסקאות פליליות בישראל, תידרש גם המשטרה לבדוק מדוע לא נדלקו אצלה נורות האזהרה. גם העובדה שמדובר היה בשוהה בלתי חוקי צריכה להטריד: עשרות אלפי שב"חים מסתובבים חופשיים בישראל, בידיעת כל הגורמים; מרביתם פועלים ישרים וקשי יום, אבל הפירצה כשלעצמה מסוכנת וראוי לה שתפוקח ביתר הקפדה.

הסוגיה השנייה מוכרת אף היא, וצה"ל משקיע בה מאמצים כבירים בהסברה ובהרתעה, אבל למרות שלל המקרים בעבר הסכים חזן לחבור לעאמר בנסיעה לגדה ובכך חרץ את גורלו. הלקח ברור, וכתוב בדם: אסור להתפתות להצעות קוסמות ככל שיהיו. הסיבה המיידית היא הסיכון לחיי החייל (או האזרח), אבל מעבר לכך יש גם את ההקשר הרחב - לכל אירוע כזה יש פוטנציאל להפוך לבעיה לאומית, שבגללה תיקלע ישראל למצוקה אסטרטגית.

זה עלול היה להתממש בפועל לו הצליח עאמר במזימתו. הוא רצח את חזן בידיעה שהשליטה המודיעינית־מבצעית של ישראל בגדה טובה מאוד, והרבה יותר קל להסתיר גופה מאשר חייל חטוף. חקירתו הראשונית טרם הבהירה כיצד התכוון לנהל את המו"מ שיוביל לשחרור אחיו, אבל לא קשה לתאר את הסחרור שאליו היתה נקלעת המדינה לו נעלם חזן לתקופה ארוכה בלי להותיר עקבות. בהיבט הזה טוב שהפרשה פוענחה מייד, והרוצח נתפס; אבל הלקחים חייבים להילמד: גם ברמה המערכתית, במטרה לסכל ניסיונות דומים בעתיד, וגם ברמה הפרטנית - בתרומתו האישית של כל חייל או אזרח למניעת חטיפתו שלו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו