מייד לאחר חג הסוכות ייצאו הבחירות לרשויות המקומיות מתרדמת החגים הארוכה. ראשי עיר מכהנים יציגו את מרכולתם, ומתמודדים חדשים יפזרו הבטחות לעתיד עירוני נהדר ויחייכו מעל שלטים בקרנות רחוב וממרפסות בתים. מועמדי מרצ יסבירו כי הבחירה היא חופשית, ומתמודדי הבית היהודי יתחייבו לשמור על הסטטוס קוו.
הרשימות יגייסו כסף מבעלי עניין, שהרי בישראל כבר שנים אין תורמים - אלא רק משקיעים. אותם בעלי עניין תורמים לכל המועמדים ללא הבדל דת, מין ומפלגה. בתווך מצויים מיליוני ישראלים שרוצים לשפר את איכות החיים שלהם במקום שבו הם מבלים את רוב ימיהם.
בעיזבונו של עקיבא אלכסנדרוביץ ז"ל, שהיה מזכיר העיר תל אביב, מצויה איגרת ברכה לראש השנה תרצ"ו (1936), ששלח מאיר דיזנגוף לעובדי עיריית תל אביב. באיגרת כותב ראש העיר כי הפרוספריטי העביר את תושבי העיר על דעתם המוסרית והשפיע גם על עובדי העירייה, הנחשדים בקבלת שוחד כדי לבצע את אשר הם מחויבים ממילא. לדברי דיזנגוף, פיתוחה של העיר העברית הראשונה ייפגע מהתנהלותם העבריינית של עובדי העירייה.
מאז זרמו מים רבים בירקון ובעיריות רבות בישראל, אך דבר לא השתנה. גרוע מכך - העניין החמיר.ראשי עיריות בישראל נחשדים ונחקרים בגין חשד לקבלת שוחד, מירמה והפרת אמונים. רשויות מקומיות הפכו למוקד מרכזי של שחיתות חמורה ומנוונת. אם בשלטון המרכזי יש הישגים חשובים במאבק בשחיתות, הרי בעיריות המצב רק מידרדר והולך.
העברת סמכויות שלטוניות לרשויות מקומיות, אינטרסים כלכליים כבדים וביורוקרטיה אינסופית יצרו מוטיבציה לעבריינות, לעיגול פינות ולמעידה מוסרית וערכית. קצרה ידם של היועץ המשפטי לממשלה ושל מערכת בתי המשפט מלהתמודד עם שפע המתמודדים החשודים. חזקת החפות מונעת הכרעה חד־משמעית על אי־כשירות מוסרית וערכית.
במדינות מתוקנות בעיה זו כלל לא קיימת. נבחר ציבור, שנחשד במעילה באמון הציבור, אינו ממתין עד לגמר החקירה ולקבלת פסק דין חלוט. לציבור ולמועמד עצמו ברור שהוא אינו יכול להתמודד. אולם בישראל, שבה חקירות מתנהלות שנים ארוכות ומשפטים נמשכים נצח, עזות המצח חוגגת. זו עזות הרומסת נורמות בסיסיות של יושרה ושל מינהל תקין.
אשם נכבד על הנעשה ברשויות המקומיות מוטל גם על כתפיהם של התושבים עצמם, שמוכנים לחזור ולהצביע לחשודים בעבריינות פלילית. יש תחושה בציבור שעל ראש עיר מוצלח לנהוג בעקמומיות ובהתחכמות ולעקוף הוראות וחוקים. ראשי עיר נתפסים כמאכערים המסתובבים במסדרונות השלטון ו"מסדרים עניינים". התושבים משלימים בכך עם העובדה שלמאכער משלמים מעשר על פעילותו.
אלא שהמפסידים, בסופו של דבר, הם התושבים עצמם. הקלות בלתי סבירות באחוזי הבנייה וחריגות בנייה, רישיונות עסק לא ראויים, מכרזים תפורים לגינון ולפינוי אשפה - כל אלה פוגעים באיכות החיים של התושבים עצמם.
יש במדינת ישראל ראשי ערים טובים ומצוינים שהוכיחו כי אפשר להגיע להישגים גם בדרך הישר. אז בלכתכם להצביע, זיכרו כי הנבחר לעולם לא יכול להיות מושחת יותר מאלה שבחרו בו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו