כשאובאמה מזגזג, אפילו אסד מרים ראש

השבוע, שהחל באיום אמריקני ממשי לתקיפה בסוריה, ובמסע שכנוע של אובאמה כלפי בית הנבחרים והציבור האמריקני, מסתיים במאמר ניצחון מתריס של פוטין ב"ניו יורק טיימס", שמסביר לאמריקנים מדוע הם לא "מיוחדים", ואף ברשימת תנאים שהציב אמש אסד - כתנאי לכך שדמשק תתפרק מנשק כימי.

אבל יש הטוענים כי אין לנו מה לדאוג, וכי הכל תוכנית מתוחכמת של אובאמה. התוכנית כל כך מתוחכמת, שלא בטוח שהוא עצמו מבין אותה. ואולי בגלל זה הנשיא האמריקני אינו לוקח סיכונים ומסביר לנו כי הוא בכלל חוזר לטפל בנושאי פנים, מאחר ש"יש לנו עוד נושאים רבים לטפל בהם חוץ מסוריה"... לא אופתע אם איזה ילד סורי יצהיר לעולם שהמלך עירום.

השבוע שהחל בוושינגטון, מסתיים במוסקבה. זאת לא פרשנות, זאת עובדה. ברגע שאיום התקיפה נמוג לטובת מגעים, עברה היוזמה לרוסים. זאת לא פרשנות, זאת עובדה. אובאמה נכנס למוֹד השעיה, ואיפשר לפוטין להיכנס למוד פעולה. ולחשוב שב־21 באוגוסט, יום הזוועה הכימית בפרבר של דמשק, יכול היה אובאמה, בשם המוסר, החיים והצדק, להפעיל שריר נוסף מעבר לשריר הלשון. אובאמה היה אז משוחרר מכל מגבלה, מוסרית וחוקתית. היום הוא מסונדל (כמעט מרצון) מכל הכיוונים: דעת הקהל, הקונגרס, מועצת הביטחון, האיחוד האירופי, תחילת המגעים בין קרי ללברוב - ובעיקר ולדימיר פוטין.

דווקא הפיסקה האחרונה של מאמר המערכת של פוטין אתמול היתה מבחינת אובאמה הכי בעייתית. פוטין מתנגד לאמירה של אובאמה על "המיוחדות האמריקנית" (American Exceptionalism). "אנחנו כולנו שונים... אבל שווים בפני אלוהים"', כתב פוטין, כשהוא קורא תיגר על החשיבה ההיסטורית של האמריקנים - הרואים עצמם כעם סגולה האחראי לחירות ולצדק. פוטין עשה זאת מאחר שהוא יודע שאפילו אובאמה באמריקה החדשה לא רואה את אמריקה כמיוחדת יותר מהדרך שבה הבריטים או היוונים רואים עצמם מיוחדים.

שדר רדיו אמריקני בכיר שביקר השבוע בארץ סיפר לי אמש כי האמריקנים אמנם מתנגדים לתקיפה בסוריה מאחר שהם אפילו לא יודעים היכן סוריה נמצאת על המפה, אולם הם עדיין רוצים להרגיש חזקים, הכי חזקים. אבל ההתנהלות של נשיאם איפשרה לפוטין להצהיר כי כולנו שווים, וגם איפשרה לאסד לקפוץ ולהציב תנאים. "עד כדי כך הם לא מפחדים", הוא אמר.

תסריט הבלהות של הנשיא

מדהים לחשוב שאסד מציב היום תנאים לפירוז ארצו מנשק כימי. אילו מישהו היה מעלה רעיון שכזה ב־21 באוגוסט, ביום שבו העולם היה מזועזע מהזוועה הכימית בפרברי דמשק, ודאי היינו שולחים אותו להסתכלות. היום אסד מרשה לעצמו לדרוש מארה"ב שתפסיק בכלל לאיים עליו, כי אחרת הוא לא בעניין - וחסל הפתרון הרוסי. אסד הבין כי זה בכלל תסריט הבלהות של אובאמה.

ואם כבר רשימת תנאים, אז מדוע לא להבטיח את עתידו ולדרוש הפסקת סיוע למורדים - בעיקר אחרי הידיעות על תחילת הסיוע למורדים מצד ה־CIA? אסד, מעודד מהשתייכותו לציר הרוסי המוביל, אף מכניס את ישראל לרשימת הקניות שלו וקורא לפרקה מנשק להשמדה המונית. אסד מרים פתאום את הראש? לא ברור למי הוא חייב יותר: למקצוענות של פוטין או לחובבנות של אובאמה.

אתחול בין המעצמות

בינתיים, החלו אמש המגעים בז'נבה בין האמריקנים לרוסים. ב־2009, באותו מלון בדיוק שבו השניים נפגשו, החלו מזכירת המדינה דאז הילארי קלינטון וסרגיי לברוב ב"אתחול" מחדש של יחסי רוסיה־ארה"ב. אתמול, בלי לעשות את הטקס למצלמות, אפשר להגיד כי ארבע שנים אחרי - שוב היה סוג של "אתחול", הפעם בין שתי מעצמות שוות. רונלד רייגן ודאי מתהפך בקברו.

אין ספק שזה היה שבוע מיוחד במינו, אולי הטוב ביותר של פוטין מאז ירש את ילצין בשנת 2000, ואולי החלש ביותר של אובאמה מאז ירש את בוש. אבל כלל לא בטוח שאובאמה ותומכיו רואים כך את פני הדברים: מבחינתו של אובאמה, ההשתלבות לתוכנית הרוסית המבריקה מחלצת אותו מתקיפה ומתבוסה בקונגרס, ובעיקר מונעת ממנו להיות בוש. יכול להיות שהוא מעדיף להידמות לקרטר. כך או כך, הנה שלוש סיבות מדוע גם אובאמה הצטרף השבוע לרשימת המעריצים העולמית של פוטין.

מישל אובאמה כרגיל באה לחלץ את בעלה. אתמול בוויסקונסין היא המשיכה במסע קידום נושאי הבריאות שלה, כשאתמול הסיסמה שלה היתה "שתו מים". רק חסרה לה ולבעלה ספינה כדי שמורשת אייבי נתן תשתלט סופית על ווושינגטון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו