הכהן של כולם

את המדור הזה אני פותח מדי שבוע במילים "השבת נקרא בבתי הכנסת את פרשת..." שבוע זה הוא שונה. לא משום שלא נקרא בספר התורה, חלילה, אלא בשל העובדה שהקריאה לא תהיה על רצף פרשות התורה אלא תעסוק בעניינים הקשורים ליום הכיפורים שחל השנה בשבת.

במהלך היום נקרא פעמיים בספר התורה. בפעם הראשונה במהלך הבוקר, אחרי תפילת השחרית. בזמן זה נקרא את תיאור עבודת הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים. בפעם השנייה במהלך תפילת המנחה; בזמן זה נקרא בפרשת איסורי העריות שהיא המשכה של הפרשה מהמקום שבו הפסקנו בבוקר.

יש משהו מאוד מוזר בהתייחסות המקרא לצום יום הכיפורים. היינו מצפים שכמונו, המקדישים את הימים הללו לחשבון נפש, לתשובה ולמעשים טובים, גם המקרא יתמקד בסוגיות מעין אלה. די להזכיר את ארבעת מרכיבי התשובה ומשמעותם כדי להבין במה יכול היה המקרא לעסוק.

חרטה על העבר, התוודות, עזיבת החטא וקבלה לעתיד. בפועל מה שמתואר במקרא שונה לחלוטין. אמנם יש פסוק אחד המתאר את היום כפי שמוכר לנו, "והיתה לכם לחקת עולם בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם". בפסוק זה נרמז לנו על הצורך להתענות ולצום, אך בזה זה נגמר.

כמעט 30 פסוקים עוקבים אחרי סדר יומו של הכהן הגדול ביום החשוב הזה, מבוקר עד ערב. כיצד הוא נכנס לקודש הקודשים פנימה כדי לעשות עבודות מיוחדות בבגדי לבן, בהמשך הוא מחליף את בגדיו לבגדי זהב וחוזר חלילה. מתקבל הרושם שמרכז תשומת הלב שלנו הוא במה שעושה הכהן הגדול ולא במה שמתחולל בנפשו של כל אחד מאיתנו. מדוע?

אף המתבונן במסכת יומא העוסקת בהלכות של יום הכיפורים יגלה חיש מהר שרוב המסכת (שבעה מתוך שמונה פרקים) עוסקת בעבודת הכהן הגדול. עיון חטוף בתולדות עמנו יגלה כי רבים מהכהנים הללו היו אנשים שקנו את כהונתם בכסף, ופעמים היו אף עמי הארצות שלא ידעו קרוא וכתוב. בעבודתם של אלו היה העם מתבונן בעיצומו של יום הכיפורים - לראות אם התכפר לעם אם לאו.

* * *

דומה שהאתגר המרכזי העומד לפני הכהן ביום הכיפורים קיים בשאלה האם יצליח להיות הכהן של כולם, האם ייתנו בו אמון, האם יוכל העם להתלכד סביבו בעת שהוא זקוק לכפרה מבורא העולם. הכהן אינו מלאך מהשמיים. יש לו משפחה וילדים על כל המשתמע מכך. הלוא כך מצווה ההלכה על הכהן, להתוודות על חטאי ביתו ואם אינו נשוי לא יוכל לקיים וידוי זה (ייתכן שזו גם הסיבה שאחר הצהריים יקראו בפרשת העריות, שהרי עוסקים אנו בבני אדם ובראשם הכהן הגדול, ועל כן יש להזהיר גם אותו מפני האיסורים הרלוונטיים כלפיו).

לאחר שהבנו כי מדובר באדם מן היישוב, נשאל את עצמנו אם ייתכן שציבור יסכים על מאן דהוא שיכהן בתפקיד זה. התשובה היא כן, כיוון שאחרת לא יוכל להיכנס אדם כלשהו אל המקום הקדוש ביותר במקדש ולנסות לכפר על בני האדם.

מעניין כי הכהן הגדול נכנס למקום שבו עובר הגבול בין שבט בנימין, מבניה של רחל ואחיו של יוסף, לגבולו של שבט יהודה שהיה מוכן למסור את נפשו עבור בנימין בעת שנתפס עם גביע הכסף בידו. המקום הזה התקדש בין היתר במסירות נפשו של יצחק בעקידתו ובאחריות האנושית של אח כלפי אחיו בסיפור יהודה ובנימין. כאשר הכל מוכנים להפקיד גורל תפילותיהם בידי אחד, חוזרת האחווה היהודית וניצתת מחדש. במקום שבו העם מבין כי עתידו תלוי בעבודתו של אדם אחד, עליו להתכנס סביבו ולכוון הכל כדי שיצליח בתפקידו.

עבודת יום הכיפורים במקדש מחייבת את כל החברה למחוק את האגו שלה ולהכיר כי היא כולה מגויסת למען הכהן הגדול; שיזכה את כל עם ישראל בשנה טובה ומתוקה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו