ישראל הפכה לליכטנשטיין

1 השנה החדשה של הספורט הישראלי נפתחה בצורה רעה מאוד. אחרי הביזיונות של נבחרת הכדורסל בסוף השבוע ציפינו שהכדורגל ירים קצת את המוראל. מי היה מאמין שהכדורגל יאפיל על הכדורסל ברמת הבושה? כמו בכדורסל, העדיפות שלנו נשארה רק על הנייר. על הדשא, כמו על הפרקט, כשלנו מול יריבות קיקיוניות.

מבחינת ההרכב, ההחלטה הבולטת של אלי גוטמן היתה להמשיך עם איתי שכטר שלא נמצא בתקופה טובה, כאשר עומר דמארי הושאר על הספסל, שלא לדבר על אליניב ברדה שנמצא בכושר טוב.

הציפייה משכטר הייתה להצדיק את הקרדיט הגדול שהוא מקבל מגוטמן אבל שכטר שוב היה חלש. השער שלו לא משכיח את היכולת הירודה. ההנחה היחידה שאפשר היה לתת בשל הפציעות היא ההיעדרות של חמד ובן בסט, שהוכיחו את עצמם במשחקים הקודמים.

גוטמן המשיך עם הטעויות שלו עם הציוות של ייני כמגן. הוא לא היה ולא יהיה מגן ובוודאי אסור לו לשחק במשחק כזה שבו צריך שחקן עם יכולת התקפית בעמדה הזו ולא שחקן הגנתי מטבעו.

2 הנבחרת שיחקה רע מאוד. במקום לשחק בסבלנות ולהניע את הכדור מהר דרך האגפים הנבחרת שלנו נכנסה שוב ושוב עם הראש בקיר דרך המרכז הצפוף. בצורה הזו ההגנה האזרית הצליחה לתסכל את שחקני ההתקפה שלנו ולמנוע איומים על שוערם.

גוטמן שב וטען שאחת הטעויות שלו בנבחרת היתה במערך שאיתו התחיל את הקמפיין. אבל מה שנכשל נגד רוסיה לא בהכרח רע מול אזרבייג'ן. מול הנבחרת החלשה שהגיעה לר"ג היה מיותר להחזיק על המגרש את גל אלברמן וביברס נאתכו במרכז. המאמן היה חייב להגיב מהר ולחזק את ההתקפה בחלוץ נוסף. זה לא קרה אפילו בפתיחת המחצית השנייה. איך יכול להיות שאחרי מחצית כל כך מזעזעת המאמן לא עורך חילופים? גם לאחר ההפסקה ראינו את הנבחרת תקועה ולחוצה ואת כל ההתקפות מתנפצות מול הקיר של האורחים. בלי שום תחכום ובלי שום יצירתיות.

ביברס נאתכו שוב איכזב במדי הנבחרת. יכול להיות שהציפיות ממנו גדולות מדי, כי עד היום הוא לא הוכיח שמקומו בהרכב. מאור מליקסון מקבל הרבה אשראי מהמאמן הלאומי אבל עדיין ללא תוצאות. הרבה מים זרמו בנהר מאז שהוא התלבט בין נבחרת ישראל לנבחרת פולין. בכושר שלו היום הפולנים לא היו מאפשרים לו חופש בחירה. לא מובן גם מדוע ערן זהבי לא מצליח להביא את היכולת הגבוהה ממכבי ת"א לנבחרת.

3 זו אחת התוצאות המביכות בתולדותינו מול אחת הנבחרות החלשות באירופה, שמעמידה אותנו במעמד אחד עם לוקסמבורג וליכטנשטיין. שלא יהיה ספק - האשמים הגדולים הם השחקנים המנופחים שלנו. נבחרת כמו אזרבייג'ן הם צריכים לנצח גם בלי מאמן. אף שחקן אזרי לא מרוויח 300 או 400 אלף יורו אבל לב ונשמה יש להם הרבה יותר. הכישלון הגדול של גוטמן הוא אפילו לא במערך או בבחירת השחקנים. הכישלון הגדול הוא במעמד של הנבחרת בעיני הציבור והשחקנים, בהיעדר התשוקה שלהם ובנרפות שלהם כשהם לובשים את המדים הלאומיים. ארבע נקודות ממשחקי החוץ ברוסיה ובפורטוגל רצינו? נבחרת שמפסידה ארבע נקודות לאזרבייג'ן צריכה פשוט לשתוק. ואולי גם להתפלל קצת לקראת רוסיה ביום שלישי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו