שנה טובה ושבריה
, עודכן
השבת נקרא בבתי הכנסת את פרשת "האזינו". שמה של השבת בפי כל הוא שבת "שובה", על שם ההפטרה הנאמרת בספר הושע ומתחילה במילים "שובה ישראל עד השם אלוקיך", או שבת "תשובה" בשל היות השבת בעיצומם של עשרת ימי תשובה. שבת זאת היא הראשונה בשנה החדשה, ומתוקף כך בעלת מעמד ייחודי, מעין "ספתח" של הסוחרים.
אם נצליח לעצב את השבת הזו כראוי, יהיה הדבר רמז וסימן לבאות אחריה לטובה. השנה אנו זוכים לשבת ארוכה, הבאה בסופם של שני ימי חג ראש השנה. חוט עדין קושר בין הפרשה לראש השנה.
הפרשה פותחת במילים "האזינו השמיים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי". מאליה עולה השאלה, וכי שמיים יכולים להאזין ולהקשיב? אכן זו דרכה של שירה לפנות גם אל עצמים דוממים ולייחס להם סוג של האנשה, אבל מה המשמעות של הקריאה הזו לשמיים ולארץ? יש מהפרשנים שהבינו כי הפנייה היא אל יושבי השמיים, המלאכים, ואל יושבי הארץ הם בני האדם. אבל בצדק היקשו על דבריהם, שאילו זו היתה הכוונה יכולים היו להזכיר ישירות את האנשים והמלאכים ולא להעלימם ולהתמקד דווקא בשמיים ובארץ נעדרי יכולת ההקשבה.
ואכן, רוב חכמינו הבינו כי הקריאה היא אל האדם להקשיב לשמיים ולארץ, לראות כיצד המערכת הקוסמית פועלת זה שנים רבות בצורה חוקית ומסודרת ואינה משנה את אופייה ואת טבעה מפני כל רוח חדשה המרחפת בעולם. כך גם אנו, בני האדם, נדרשים להקשיב לתוכן הפנימי הזורם בעורקינו, להקשיב לאני הפנימי שלנו ולפעול בהתאם.
* * *
קריאה זו משתלבת ישירות עם מהותו של ראש השנה. המצווה המרכזית ביום החג היא שמיעת קול השופר. הברכה שאותה נאמר לפני התקיעה תתייחס לפעולת השמיעה של הקולות ולא למעשה התקיעה עצמו. נברך במילים "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר". אי אפשר לשמוע קולות אם לא יהיה מי שיתקע, אך המעשה הנדרש הוא השמיעה, ההקשבה, ההאזנה. על מה נוכל לחשוב בעת שנשמע את הקולות של השופר? האסוציאציות של כל אחד ייקחו אותו למקום אחר: יהיה מי שייזכר בצפירות האזעקה של מלחמת יום כיפור, אחר דווקא יחשוב על צפירת המשאית שהזכירה לו שהרמזור האדום התחלף לירוק ואילו האחר יחשוב על רכב מכבי אש.
המשותף הוא שמדובר בצפירות, רמות וקולניות בדרך כלל, ללא תוכן מוגדר ומדויק. גם ההתנהגות הנדרשת בעקבות כל אחת מהצפירות אינה בהכרח זהה. לאחד קוראת הצפירה לחוש ליחידת המילואים שלו, לאחר היא קוראת להזיז את רכבו הצידה וכו'. המשותף לכולן הוא הצורך להקשיב, להבין כי משהו שעשיתי עד עכשיו חייב להשתנות.
לקול השופר אין תוכן מדויק, אין בו מילים והברות, אבל הוא טעון בהמון רגשות כאב וסבל. הצליל הראשון הוא תקיעה פשוטה ורגילה, שיכולה להזכיר לנו את ההתחלה של הכל. בפשטות ובישירות, ללא סיבוכים. להיזכר בתמימותנו כילדים, להתגעגע למה שהיינו יכולים להיות ולמה שהיינו בעבר.
אחרי הקול הנקי והפשוט מגיע תורם של השברים והתרועות, שלהם לא צריך הסברים. כל אחד מאיתנו יודע כמה משברים הוא עובר במציאות חייו (חכמינו מכנים את הקולות הללו גניחות ויללות) אנחנו רוצים להקשיב לשברים האלה, לתת להם מקום וביטוי. לדעת שההקשבה להם היא חלק מתהליך התיקון ושבסופם של השברים והתרועות חוזרים אל הקולות הפשוטים. לחזור ולהאמין ביכולת להיות טובים ונקיים, לא להתייאש מהאמונה ביכולתנו להיות מה שאנו באמת מאמינים וחפצים בו.
מה שנשמתנו ונפשנו כמהות אליו הוא החזרה אל הערכים שבהם אנחנו באמת דוגלים בטרם יכריעונו השברים והתרועות. הנה יש לנו הזדמנות נהדרת לעבור סוף שבוע ארוך של הקשבה והאזנה לעצמנו, לילדינו ולהורינו ולכל הסובב אותנו.
שנה טובה לכל בית ישראל!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו