בדמשק נשמעה אתמול אנחת רווחה לנוכח פסק הזמן הבלתי צפוי שהעניק אובאמה לבשאר אסד. הסכנה עדיין לא חלפה לגמרי, אבל האיום התרחק, ואולי אף יפוג, אם למשל יסרב הקונגרס האמריקני להעניק לנשיא אובאמה אור ירוק לתקוף בסוריה.
אין כמו הסורים לחוש חולשה והססנות, ואלו הופגנו אתמול בוושינגטון. אובאמה אינו רוצה לצאת למלחמה ולמעשה הוא מחפש כל תירוץ שימנע ממנו להכות בסורים. כאלו עשויים להימצא לו בשפע. בשאר אינו מבין אולי מהי הדינמיקה הפוליטית במדינה דמוקרטית, אבל חולשה, רפיון והססנות, הוא מבין גם מבין.
פסק הזמן ינוצל היטב על ידי ידידיו של בשאר, ובראשם רוסיה, ואולי גם ידידיו החדשים מאירופה, למשל הבריטים, לנסות לרקוח עסקאות שכל תכליתן להותיר אותו בשלטון. מישהו העלה את הרעיון להקדים את הבחירות לנשיאות סוריה העתידות להתקיים בשנה הבאה, כאילו שייתכן באמת פתרון מדיני לסכסוך או ניתן לקדם דמוקרטיה בסוריה של אסד.
בשאר התגלה במהלך שנות המלחמה בסוריה כרודן רצחני במיוחד. אבל צריך להודות כי הפגין נחישות ועוצמה אישית, ואף קור רוח מצמית, שרבים לא האמינו כי ניחן בהם. הוא משחק על זמן ואתמול נתן לו אובאמה זמן יקר מפז. באם יצליח משטרו לשרוד את מלחמת האזרחים, יהיה זה ניצחון אישי של בשאר, שיכול (כמשקל אמרתו של אובאמה - Yes we can) בניגוד לכל התחזיות והציפיות. בניגוד לאובאמה, בשאר אינו ממצמץ.
אופי המלחמה בסוריה משחק לידי המשטר הסורי. מדובר במאבק בין אספסוף של מורדים נעדרי נשק כבד, לא כל שכן חיל אוויר, למול צבא סדיר מצויד, בסיועו של פוטין, מכף רגל ועד ראש. אבל יותר מכך, מדובר למעשה באוסף של קרבות נקודתיים, שבהם מעורבים לרוב כוחות קטנים של המורדים ושל הצבא. מי שינצח במלחמה זו אינו זה שיכריע את יריבו במכת נוק־אאוט, אלא מי שיגלה כושר שרידות וידמם פחות מיריבו.
אובאמה צריך להיזהר שבמהלכיו המגומגמים ומהוססים, ובמכה הקלה שהוא מתכוון בסופו של יום להנחית על בשאר, הוא לא יחזק דווקא את המנהיג הסורי. שהרי אם יגיעו המורדים בסוריה למסקנה שאינם יכולים להפיל את המשטר ושאיש בעולם, גם לא אובאמה, אינו מתכוון לבוא לעזרתם, יסתיים המרד הסורי בניצחון המשטר. אחרי הכל, גם קודמו של אובאמה, ג'ורג' בוש, גמר אומר להיפטר מבשאר, אבל בוש הלך ובשאר נשאר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו