השולף המהיר במזרח

השבוע פורסם ב"ידיעות אחרונות" ראיון עם שר החינוך, הרב שי פירון. בין השאר הוא נשאל על החלטתו לבטל את מבחני המיצ"ב, שאיפשרו לדעת היכן נמצאים בתי הספר החלשים. השר ענה: "מהיום הראשון בכסאי תיכננתי את השינוי הזה". וכך חשף השר כי עוד לפני שקיים איזשהו דיון בנושא, ועוד לפני ששמע מה יש למומחים לומר - הוא כבר החליט. מי אמר שקודם צריך לבדוק, להתייעץ?

אבל אולי הוא צודק. ניקח את ההחלטה להקדים את ההודעה על ה"מיקוד". עד שהגיע פירון, תלמידים למדו את כל החומר שנקבע כי הוא חיוני לצמיחתם, ושבועיים לפני הבחינה הודיעו להם על מה מתוך כל זה הם צפויים להיבחן. זהו ה"מיקוד". פירון החליט להקדים את ההודעה בשנה.

אפשר להניח שהשר אינטליגנטי מספיק כדי להבין שמכאן והלאה שום דבר מעבר למיקוד לא יילמד. מצד שני, הוא גם יודע שהתלמידים שאו־טו־טו יהיו בעלי זכות בחירה, ישמחו ללמוד פחות. עכשיו נשאר רק לגלגל עיניים ולמלמל משהו על "העמקת ערכים" ו"טיפוח כשרונות".

האחרון שראיתי מעמיק ערכים עשה את זה בבית העלמין סגולה. גם טיפוח כישרונות הוא עניין ראוי, כפי שניתן ללמוד ממה שקרה השבוע, עם החזרה ללימודים, בכיתה ח'־5, נניח, בתיכון "כדורי".

המורה לתנ"ך, נקרא לה ג', נכנסה לכיתה וראתה שטר של 100 ש"ח מונח על הריצפה. היא ניסתה להרים את השטר ולא הצליחה. ואז גילתה שמדובר בציור. המורה הזדקפה ושאלה את התלמידים: "מי צייר את השטר?"

אחד התלמידים, ל', ענה: "אני".

המורה ג': "אני רוצה לראות את אבא שלך".

ל': "אבא שלי בבית חולים, הוא נשרף".

ג': "לא מאמינה לך, אני רוצה לראות אותו".

נסעו המורה לתנ"ך והתלמיד לבית החולים "העמק" בעפולה, הגיעו למיטתו של האב, והתברר שהוא אכן מאושפז, וכל גופו מפוחם.

המורה לתנ"ך הרגישה לא נוח שלא האמינה לתלמיד ואמרה לאב: "הילד שלך כישרוני מאוד, הוא צייר שטר של 100 ש"ח על הריצפה".

האבא הפסיק אותה: "מה זה מוכשר? הוא גם צייר שטר של 200 ש"ח על השקע של החשמל".

*   *   *

אנחנו אוהבים לחתוך את מערכת החינוך הממלכתית, לעשות ממנה עפר ואפר. אבל מערכת החינוך הממלכתית והמושמצת היא שייצרה את "אומת הסטארט־אפ".

מערכת החינוך הממלכתית מביאה לכך שאחוזי ההתנדבות של צעירים בשנות התיכון הינם יוצאי דופן ביחס למערב. היא מייצרת אחוז בלתי נתפס של צעירים שנלחמים על הזכות לסכן את חייהם למען החברה. שמונה, תשעה, עשרה צעירים נלחמים על כל מקום ביחידות הקו הראשון. יותר מזה בסיירות. רק תנו להם את האפשרות להקריב.

מערכת החינוך הממלכתית אחראית לכמות עצומה של צעירים שרוצים להתנדב לשנת שירות עוד לפני הצבא או ללמוד על חשבונם במכינה לפני הצבא, כדי להפוך את התרומה שלהם בשירות למשמעותית יותר, עד שאין תקציבים בשבילם. וגם מחסור בתקנים עבור מתנדבים לשירות הלאומי. 

את כל זה עושה אותה מערכת חינוך ממלכתית מושמצת, זו ששר החינוך הטרי רוצה להפוך על פיה. היא גם אחראית לגל של סופרים צעירים שמתורגמים בכל העולם ולגל גדול עוד יותר של יוצרי קולנוע מוערכים. להמשיך?

כל זה מוביל אותנו לשתי מסקנות: הראשונה, שלמרות שזה בסדר גמור לרצות שיהיה יותר טוב, אין איסור לראות את כל התמונה. והשנייה, ששר החינוך יביא הרבה יותר תועלת אם יבלום את אמוק הרפורמות, שהפלוס היחיד שלהן הוא שהשר יוכל להשוויץ שהותיר אחריו חותם כלשהו. במקום לשלוף רפורמה "ביום הראשון בכיסאי", מוטב שהשר לא יעשה כלום. שינסה לא לקלקל.

מה שמוביל אותנו לאירוע שאין לו שום קשר לכל הנ"ל, ואשר התרחש ביער. באמת, אין קשר.

הארנב רץ בין העצים ולפתע הבחין בצבי נשען על אחד העצים ומעשן נרגילה.

אמר הארנב: "מה קורה לך? בוא נרוץ קצת, נעשה ספורט".

הצבי קם והחל לרוץ עם הארנב.

אחרי שתי דקות הם ראו את השועל מזריק לעצמו. גער בו הצבי: "היי שועל, למה להזריק? בוא תרוץ ותעשה איתנו ספורט".

השועל הצטרף אל הצבי והארנב, ושלושתם רצו. אחרי עוד שתי דקות הם ראו את הקוף מסניף שורות של אבקה לבנה.

גערו בו הצבי והשועל: "היי קוף, למה לך להסניף? בוא תעשה ספורט ותרוץ איתנו".

ענה הקוף: "עזבו אותי, נמאס לי שבכל פעם שהארנב לוקח אקסטזי, כל היער צריך לרוץ".

הברווזון המכוער

בימים האחרונים שבהם חלק ניכר מהעולם עסק ברצח המונים בגז על ידי משטרו של אסד, הבינו עיתוני בריטניה מה באמת חשוב. וזה הסיפור שעשה אצלם את הכותרות: השירות החשאי, האם־איי־5, והמשטרה, הקימו כוח משימה משותף כדי לגלות מי האחראי ל"אחד הפשעים הגדולים ביותר": מי הפך את אחד הברבורים המלכותיים לשניצל.

להוד מעלתה, המלכה, יש 200 ברבורים שעל פי החוק הם בנים חוקיים למשפחה המלכותית. מעונם הוא אגם מלכותי לא הרחק מארמון וינדזור. מישהו גנב אחד מהם ושם אותו על מנגל.

על פי החוק הבריטי, הריגה של אחד הברבורים הללו היא עבירה של בגידה. דוברי המלכה הסבירו לכתבים עד כמה מזעזע היה המעשה: המתנקש האלמוני לא רק שם חלקים מהברבור על מנגל, אלא הותיר את החלקים הלא־אכילים להירקב תחת השמיים. אחד מדוברי בית המלוכה אמר בזעזוע: "קשה לי לדמיין איזה מין אנשים מסוגלים למעשה כזה".

עד כאן ניתן היה ללעוג לבריטים, שבשעה שבני אדם נטבחים בגז, הם מקימים כוח מיוחד כדי לגלות מי אכל את הברווזון המכוער. אלא מה, בדיוק אז הבטנו במראה ומה שראינו היו אנשים שחיים קרוב יותר לזירת הרצח ההמוני, ומה שהעסיק אותם זה הפרידה של יודה ונינט ו"האח הגדול". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו