העולם הערבי: כתף קרה לאסד | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

העולם הערבי: כתף קרה לאסד

, עודכן
0

במשך שנים רבות נהג המשטר בדמשק להציג את סוריה כליבה הפועם של הערביוּת, וכמצפן וכמגדלור עבור העולם הערבי כולו. יומרה זו לייצג את העולם הערבי ולדבר בשמו הסתמכה על העובדה שסוריה היא ערש הערביוּת, ובה הופיעה לראשונה לפני מאה שנים התנועה הלאומית הערבית.

הגישה הזאת התקבלה על דעת כל, ומשום כך טרח כל כך ג'ורג' בוש האב לשכנע את חאפז אל־אסד, אביו של בשאר, להצטרף לקואליציה האנטי־עיראקית ערב מלחמת המפרץ ב־1991. משום כך גם היה חשוב כל כך לממשלות ישראל לדורותיהן להגיע להסדר שלום עם סוריה, שהרי רק דמשק, כך האמינו ראשי הממשלה, יכולה להעניק גושפנקה ולגיטימציה לתהליך השלום הישראלי־ערבי.

אבל כל זה שייך לעבר. ענני הגז הרעיל שפיזר המשטר הסורי נגד מתנגדיו פוגגו עימם את היראה ואת הכבוד שחשו בעבר ברחבי העולם הערבי כלפי דמשק, בהיותה שומרת החומות, שומרת הערביות.

היום למעשה מאוחד העולם הערבי כולו נגד סוריה, ניצב בחזית אחת עם מדינות המערב ומאחורי ארה"ב נגד בשאר אל־אסד ומשטרו. אין מדובר רק בשליטים הערבים - אלו דווקא משתרכים מאחור ומהססים, כמו אובאמה עצמו, מלשלוח את ידיהם לקלחת הסורית. מדובר, בראש ובראשונה, ברחוב הערבי, אותם צעירי כיכר תחריר, הרואים במורדים הסורים אחים למאבק ולצרה, ואשר אינם מוכנים לסלוח לבשאר על מעשיו, גם לא בשם המאבק בישראל.

אם חשב בשאר שחברותו בציר הרשע, ציר ההתנגדות, לצד איראן וחיזבאללה, תבטיח לו כבימים עברו את תמיכתם ואת אמונם של בני עמו, הרי טעה בגדול. הסוגיה הישראלית כבר אינה מרכזית עבור הצעירים הערבים, ולא לפיה הם חורצים לשבט או לחסד את גורל שליטיהם. מובארק לא הופל בשל תמיכתו בהסכמי השלום, ולעומת זאת המרד נגד בשאר פרץ למרות מדיניותו האנטי־ישראלית.

צריך לזכור כי המלחמה בסוריה היא רבת פנים ומימדים, מעמדית, עדתית ודתית. למעשה, מדובר במלחמה בת כמה שכבות או קומות. קומת הקרקע היא, כמובן, הקומה הסורית ועניינה המערכה בין המשטר הסורי לבין בני עמו שמרדו בו. הקומה העליונה היא הקומה הבינלאומית, קומת המלחמה הקרה בין ארה"ב לבין רוסיה. והרי בלא הסיוע הרוסי לא היה יכול בשאר לשרוד עד כה.

אבל קומה חשובה לא פחות היא קומת הביניים, הקומה הערבית. ואכן סוריה הפכה שדה קרב למאבק אזורי בין מדינות ערב, ולצידן טורקיה, לבין איראן. זהו מאבק בין ערבים לאיראנים ובין מתונים לרדיקלים, ולבסוף מאבק בין סונים לשיעים. המשטר הסורי הוא ידידה של איראן, הוא משטר רדיקלי והוא נשלט בידי העדה העלאווית, שמקורה בשיעה. לעומת זאת, המורדים הם סונים ברובם ונתמכים בידי ערב הסעודית, קטאר ולצידן גם טורקיה.

בשאר שייך לתקופה שחלפה מן העולם, מייצג תפיסת עולם שוקעת ומנסה למכור סחורה שכבר אין לה דורש. בעולם הערבי הבינו זאת מזמן ולכן התנערו והתנתקו ממנו. השבוע התברר שגם אצל אובאמה נפל האסימון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר