קודם ידיעה, אח"כ דעה | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

קודם ידיעה, אח"כ דעה

, עודכן
0

האינטרנט הוא הסייען המודרני של בית הספר, וגם יריבו־שוחקו. הוא משקף את המחלוקת הצפה ועולה בהיפתח כל שנת לימודים וגם במהלכה - האם פני מערכת החינוך להקנות דעת ומידע או דעה? האם בכוחה לחנך לערכים (יזהר סמילנסקי סבר שהתשובה שלילית) אם לאו?

מי שהקידמה בפיו פוסח על הלימוד הפרטני. כזאת היתה הפרופסור יולי תמיר וכזה הוא שר החינוך הנוכחי שי פירון. הם רוצים לשפר את הבנת התלמיד בהנחה כי במה שקשור במידע האינטרנט תמיד עומד לרשות התלמיד. אך יש תפיסה בסיסית שמרנית הסבורה כי דעתו של תלמיד חשובה כקליפת השום אם לא קודמת לה ידיעה של הנושא המדובר.

כמי שנמנה עם האסכולה השמרנית התקנאתי אתמול בבנימין נתניהו שסיכם רבים ממאמריי במשפט אחד: קודם שמלמדים את הצעירה והצעיר לחשוב "מחוץ לקופסה", ראוי שיידעו מהי "הקופסה". בדיוק כך.

האסכולה המתקדמת נשענת על התפיסה כי אם לא יציבו בפני התלמיד את רף בחינת המיצ"ב והבגרות הוא יתייחס לחומר הנלמד בכיתה בחדווה מסוימת. זו גישה רומנטית בלתי מציאותית. אם לא תהיה בחינה בהיסטוריה על חתימת המשנה, או בהנדסה מישורית על ההיגיון שבמשפטי החפיפה של המשולשים - התיכוניסטים לא יעסקו בנושאים אלה אלא ילכו שבי אחרי הפיתוי המבדר של האינטרנט לזניו השונים.

המהות התרבותית של האדם אינה פורחת ביודעו כי האינטרנט עומד תמיד לרשותו להשלים את המידע החסר. עליו להפנים מידע רחב שילווה אותו בלכתו לכל מקום כדי לשפר את יכולתו לחשוב "מחוץ לקופסה", ולהשתמש באינטרנט רק להוספת עוד נדבך של ידע.

ישראל משקיעה הון עתק בחינוך ומקבלת תמורה דלה, יחסית. שלושה מרכיבים נחוצים לה מן הקל אל הכבד:

• האדרת מעמדו של בית הספר. זה מחייב להגביר את המשמעת. ביום שבו הורים אמידים יחדלו להוציא את ילדיהם במהלך שנת הלימודים, כדי לנסוע לסקי בחו"ל, תתחיל התנעת התהליך. הבעיה היא שיש גם מורים אדישים, והם מעוניינים בבטלה לא פחות מהתלמידים.

• יש צורך לאמץ את ההיגיון הפנימי בהוכחת הנוסחה של המשוואה הריבועית פרט לפרט לפני שמאפשרים לתלמידים לפטפט על משמעות האלגברה בחיים; ולדעת על פה את שירי חיים נחמן ביאליק על נטישת בתי המדרש ("את כולם נשא הרוח, את כולם נשא האור") לפני שמאפשרים לתלמיד לחשוב מה היתה משמעות התופעה בשלהי המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 בגולה. אין דעה בלי ידע.

• ויש צורך בחינוך מגמתי על בסיס הקונצנזוס הלאומי - למשל, לא סתם לדבר על הצורך בחיזוק הקשר אל הארץ אלא ביצירת נורמה השוללת באורח ערכי־מוסרי ירידה ממנה.

הוויכוח הזה מתקיים עם פתיחת שנת הלימודים ולא ייתם זמן רב. בינתיים, שלום כיתה א'. שלום לכל הכיתות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר