בידיים שלכם

בעוד חמישה ימים, בשבת הקרובה, יעלו כדורגלני ליגת העל על הדשא ועונת 2013/14 תצא לדרך, אבל עם כל הכבוד לאקשן על המגרש - הסיפור האמיתי הוא עדיין מלחמת ההתשה בין שרת הספורט לימור לבנת להתאחדות לכדורגל ואבי לוזון.

טונות של מילים נכתבו, נאמרו, נצעקו או נשלחו על מכתבים עם לוגו של משרדי עו"ד גדולים בפרשה הזאת, ורק קול אחד עדיין לא נשמע כמו שצריך. זה של האוהדים. הלקוחות. הפראיירים היחידים שבאמת מוציאים את הכסף מכיסם על הדבר הזה שנקרא כדורגל ישראלי.

אמנם יש אוהדים אקטיביים, שפועלים בנושא כבר שנים רבות, אבל הרוב המעודד במגרש הוא דומם בזירה הציבורית/חברתית וטרם השמיע ממש את קולו. עכשיו מגיעה ההזדמנות שלו. במחזור הראשון.

אפשר להגיע למגרש ולהתנהג כאילו הכל כרגיל, שלא באמת משנה לנו אם לוזון ימשיך עד 2048 או שהשרה תמנה את הנשיא שמעון פרס ליו"ר ההתאחדות. להיות מנותקים. לאהוב את הקבוצה ולהתעלם מהזבל שמסביב.

ואפשר גם אחרת. להחליט שלוקחים אחריות ומראים לאלו שחושבים שהם הבוסים, ויש כאלה בשני הצדדים, מי הם בעלי הבית האמיתיים. הדרך לא חשובה כל עוד היא תהיה לא אלימה. היא רק צריכה להיות מאוחדת. של כל הקבוצות, המחנות והפלגים. בלי הבדלי דת, גזע ומין.

יש מספיק ימים לשנאות, השמצות ושאר הדברים שמהם מתודלקת האהדה. הפעם זה לא עוד דרבי/משחק/עונה/קרב נגד הירידה אלא הרבה מעבר לזה. מדובר בעתיד של הכדורגל הישראלי. הזדמנות היסטורית להוציא אותו מחושך לאור, מעבר לעתיד.

ואם האוהדים יחליטו להיות חלק מהמאבק הזה, שהוא בסופו של דבר בשבילם ועבורם, בעלי הקבוצות יבינו היטב את המסר. ומשם הדרך לפתרון, שכולם כבר הסכימו עליו חוץ מאשר איש אחד, היא עניין קטן מאוד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו