בסאגה הארוכה מדי של בחירת הנגיד החדש לבנק ישראל, כבר הוכח שאסור להתנבא. אנחנו לא יודעים איזו פרשה תצוץ, אם תצוץ, ולכן גלריית המועמדים שהתפרסמה בסוף השבוע היא אולי סוף פסוק בפרשה. ככל הידוע, מי שאליו מכוונים רה"מ נתניהו ושר האוצר לפיד את רצונם הוא פרופ' מריו בלכר. כלכלן שונה מהשמות הנוספים והמכובדים המיועדים לתפקיד, בעל רקע וניסיון בינלאומי נרחב בתחום.
בלכר נולד ב־1948 בקורדובה שבארגנטינה ועלה לארץ ב־1968. את התואר בכלכלה ובהיסטוריה יהודית השלים בהצטיינות באוניברסיטה העברית בירושלים. את הדוקטורט עשה בשיקגו של שנות ה־70, מעט בדומה למועמד הקודם שלא הגיע לקו הסיום, פרופ' ליידרמן: גם הוא יליד ארגנטינה, גם הוא עשה דוקטורט בשיקגו בשנות ה־70.
בלכר כבר שימש נגיד בנק מרכזי בארגנטינה לפני יותר מעשור לתקופה קצרה של כחצי שנה, בעיצומו של המשבר הכלכלי הכבד שפקד את המדינה כשלמעשה היתה בפשיטת רגל. הוא פרש מתפקיד זה עקב חילוקי דעות עם גורמים במערכת הפוליטית, ובעיקר עם שר האוצר, שסירב לרפורמות שדרש.
הפרישה הזאת לא הטילה צל על המוניטין של בלכר, אולי להפך. הוא התמנה לאחר מכן ליועץ לבנק המרכזי של בריטניה, כיהן בסידרה של תפקידים בכירים בקרן המטבע הבינלאומית והירצה במוסדות אקדמיים שונים.
לשאלה איך יתמודד בלכר, אם יתמנה לנגיד בנק ישראל, עם האתגרים הלא פשוטים הניצבים בפני הבנק, אפשר לקבל רמז באחד המאמרים האחרונים שפירסם באפריל האחרון. במאמר הוא מכיר למעשה בתפקיד החדש של נגידי הבנקים המרכזיים בעולם, שפועלים לא רק לריסון האינפלציה אלא גם מתמודדים עם ממדים נוספים.
ואכן, בימים שבהם השקל מתחזק מאוד ומכביד על היצואנים, מחירי הדיור מרקיעים ומשייטים גבוה־גבוה והצמיחה מראה סימנים של חולשה, לא חסרים אתגרים גם לנגיד בנק ישראל הנכנס. בין שיהיה זה בלכר או אחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו