ההישג חשוב, אך לא מדובר בקאמבק

אחרי שנתיים של נסיגה ביכולת והידרדרות בדירוג העולמי, שחר פאר חזרה לעשות לנו טוב על הלב בסוף השבוע.

פאר, שהפסידה בגמר טורניר באקו, הלכה הפעם עד הסוף וזכתה בתואר ראשון מאז 2009 בטורניר שהתקיים בפעם הראשונה בסין.

הטניסאית שיחקה בשבועות האחרונים באופן חיובי יותר, ונראה שהביטחון העצמי, שהוא החלק החשוב ביותר במשחק שלה, צובר תאוצה. אבל צריך להיות זהירים.

אנחנו מדינה שאוהבת קאמבקים. לא רק בספורט אלא בכל תחום (ראו מה עשתה לנו להקת כוורת), וההישג של פאר הוא חשוב, אבל קאמבק זה לא.

מי שמבין כיצד מתנהל הדירוג העולמי בטניס מבין גם את הבעייתיות. בתקופה הזו בשנה שעברה הפסידה פאר בסיבוב הראשון של כל טורניר שבו השתתפה: מונטריאול, סינסינטי, ניו הייבן ואליפות ארה"ב הפתוחה, ואז סיימה את השנה ולא שיחקה יותר. אין לה יותר נקודות להגן עליהן השנה, מה שאומר שהיא יכולה רק לטפס למעלה, אפילו אם לא תשחק בכלל.

זה לא קאמבק, בעיקר כי מבחינת הטניס היה קשה להתרשם שמשהו השתנה, הטניס של פאר תקוע ולא משתפר.

שחקניות דוגמת מריון ברטולי או ויקטוריה אזרנקה, שאיתן שיחקה כתף אל כתף עד לא מזמן, זינקו קדימה, והשאירו אותה מבחינת הישגים אך גם מבחינת המשחק מאחור.

בנוסף, דם צעיר חדש ורעב זורם כל הזמן פנימה לסבב, וקשה לעמוד בקצב.

ההישג של פאר וההתמדה שלה ראויים להערכה, אבל צריך לזכור דבר אחד. ככל שהיא מטפסת כלפי מעלה בחזרה, המשימה נעשית קשה יותר, והיא תראה מעבר לרשת שוב שמות ופרצופים מוכרים - וקשים בהרבה לפיצוח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו