בעברית צחה זה נקרא טיוח

על מה לעזאזל הוא חשב? מה הוא חשב שעומד לקרות מול ועדה ציבורית? שלא יתפסו אותו? שהוא "יחליק" את זה? התשובה מרשויות החוק של הונג קונג בעניינו של פרופ' יעקב פרנקל נתנה אתמול חיזוק ניצח לתהליך שמנהלת ועדת טירקל. משום שבמבחן התוצאה התהליך מנע מאדם, שהפך ללא ראוי לעמוד בראש בנק ישראל, לחזור ולכהן במשרה הרמה הזאת.

הבעיה קשורה פחות באי הבנה שהיתה אם היתה בנמל התעופה של הונג קונג בעשור הקודם. הבעיה הגדולה היתה בכך שלא דיווח לכאורה לוועדה על התקרית בתחילת הדרך ולאחר מכן העביר תגובות מתפתלות שרק הרחיקו אותו מהגירסה הרשמית. נכון, זו פרשה מביכה מעברו, אבל הדבר היה צריך לעמוד לנגד עיני הוועדה. התגובות שהעביר פרנקל לכלי התקשורת, מעבר לכך שלא סיפק הרבה הסברים נוספים, הן בעברית צחה: טיוח.

בנק ישראל לא זקוק לטייחים, וחבל שכלכלן כזה נתפס בקלקלתו בנושא קטן כל כך. העכבר הפך לפיל, אבל מי שהזריק לו אסטרוגנים וניפח אותו למימדי מפלצת הוא פרופ' יעקב פרנקל במו ידיו.

הגירסה שסיפק פרופ' פרנקל לכלי התקשורת היתה חסרה מאוד. יתרה מכך, כשניתנה לו ההזדמנות ביום שבו הסיר את מועמדותו בראיון ארוך של יותר מעשר דקות בשעת השיא בערוץ 2, הוא שוב סיפק סיפור חלקי מאוד. הוא קיבל צ'אנס לתת גירסה ציבורית פעם אחר פעם ולא ניצל אותו.

משרת נגיד בנק ישראל היא משרה רמה. למרות הכל, אני עדיין סבור שצריך לתקן את התהליך שבו אדם הופך מפרטי לציבורי בסיומו. כשהוא פרטי, צריך לברר את העובדות ולאפשר לו להתעמת מולן תוך כדי שמירה על חשאיות. לאחר מכן צריך להעביר את המינוי בשלב ציבורי כלשהו, חשוף לעיני התקשורת. יש צורך לשלב את הציבוריות עם המינוי, אבל בשורה התחתונה אנחנו צריכים לקבל נגיד נקי כפיים בראש המוסד החשוב לכלכלה הישראלית.