לפני כשבועיים, כחודש וחצי לפני אליפות אירופה, הודיע בנו אודריך כי לא ישחק בנבחרת סלובניה וישלים בכך היעדרות רצופה מאז 2006. זאת, להזכירכם, בנבחרת המארחת שבדרך כלל נהנית מהתייצבות מלאה.
הסיפור הזה נועד להראות את הקצה השני למקרה של גל מקל, שאתמול הודיע סופית למאמן אריק שיבק על היעדרותו. אצל אודריך אי ההופעה בנבחרת היא נתון קבוע. אם הוא מוותר על הופעה במדים הלאומיים במגרשו הביתי, אפשר להבין בקלות שהנבחרת לא נמצאת בראש מעייניו.
אין מדד מדויק מתי צריך לגנות שחקן על אי הופעה בנבחרת, אבל חשוב לשאול אם זו תופעה שחוזרת על עצמה ואם זו יוזמה של השחקן. על שתי השאלות האלה התשובה היא "לא" בהקשר של מקל. עד היום, עוד מגיל צעיר, הוא תמיד התייצב לנבחרת, וזו גם היתה התוכנית שלו הפעם. השחקן גם לא יזם את המהלך. דאלאס פשוט הניחה בפניו בקשה שהוא לא היה יכול לסרב לה.
מהסיבות האלה ומההיכרות עם מקל, אין מקום להגיד מילה רעה על ההיעדרות שלו מהאליפות. מדובר בשחקן שרק חתם באן.בי.אי, שההכנות שלו לעונה הראשונה הן קריטיות ושאילו היה מסרב לבקשה (דאלאס אינה יכולה לכפות עליו), היה נכנס ל"מינוס" בדרך לעונה הכי חשובה בקריירה שלו.
אם מקל לא יופיע גם בקיץ הבא אז, רק אז, יהיה אפשר לתהות על מחויבתו למדים הלאומיים. סביר להניח שזה לא יקרה. הוא לא נראה אחד ששכח מאיפה הוא בא. כרגע, לפחות, אין צורך לערוך לו משפט שדה, אלא לתת לו את ברכת הדרך. אם יצליח בדאלאס, הרי יגידו כל הזמן שגל מקל ה"ישראלי" עשה את זה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו