מעבר לאי המוסריות הקשה שבה נגוע מהלך של שחרור טרוריסטים רוצחים מכלאם - לא בתמורה לחייל חי או מת או במסגרת הסכם שלום - אלא רק כדי שהפלשתינים ידברו איתנו בחדר אחד; מעבר ל"צחוק" מהחוק ומהחלטות בית המשפט, לטעם המר, לבושה ולעלבון הצרוב בנשמותיהן של המשפחות השכולות, שרוצחי יקיריהן עומדים להשתחרר באדיבות ממשלת ישראל - עומדת עובדה אחת שצריכה להכריע את הכף, גם אצל מי שכל הסיבות הטובות האחרות אינן משכנעות אותו: מחבלים משוחררים שבים לרצוח ולפגע בנו. כך היה, כך הווה, וכך כנראה גם יהיה.
ההיסטוריה הרחוקה מוכרת: רבים מהמחוללים ומהרוצחים של שתי האינתיפאדות ופיגועי הטרור הרבים שהיו זרועים ביניהן ואחריהן היו מחבלים ששוחררו במסגרת עסקות ומחוות. ההיסטוריה הקרובה פחות מוכרת: גם עשרות ממשוחררי העיסקה האחרונה, עיסקת שליט, שבו ושבים לעסוק בטרור. חלקם כבר נעצר.
אחד הבולטים שבהם הוא פעיל החמאס אימן אלשראונה, שב־2002 נידון ל־38 שנות מאסר בגין מעורבותו בפיגוע שבו נפצעו 20 בני אדם בבאר שבע. הוא שוחרר באוקטובר 2011, חתם על התחייבות לנטוש את הטרור, אך שב לסורו ונעצר שוב בראשית 2012. בכלא פתח בשביתת רעב וישראל איפשרה לו לצאת לעזה. לאחרונה סיפר בעצמו לערוץ טלוויזיה לבנוני כי חזר לפעילות צבאית במסגרת גדודי עז א־דין אל־קסאם.
אימן, ה"מבוגר", רלוונטי לענייננו משום שהוא בן גילם של רבים מהרוצחים ה"מבוגרים" שהממשלה, בלחץ ארה"ב, תתבקש הבוקר לאשר את שחרורם. גם אחדים מאנשי חוליות חמאס מאזורי שכם וחברון, שהשב"כ עצר בחודשים האחרונים, הם ממשוחררי עיסקת שליט. החוליות הללו תיכננו שורה של פיגועים קשים וחטיפות.
השטח הפלשתיני אינו מקבל את "שחרור האסירים" כאקט של פיוס, ויתור, איפוק והכלה, כפי שאחדים בתוכנו משלים את עצמם. מנקודת מבטם, מדובר בניצחון שלהם ובכניעה שלנו. המסר שמחלחל אליהם הוא שהטרור משתלם, ושאפשר להפעיל אותו על פי הצורך - כאקט תומך ומשלים, לפני או אחרי מו"מ בבחינת קוצר וזורע, או זורע וקוצר. בניגוד להנחה המקובלת, ההיסטוריה מלמדת אותנו שתהליך מדיני ושיחות דווקא מעודדים טרור. מתנגדי השלום, דוגמת הרוצחים שישראל משלחת לחופשי, יהיו הראשונים שיפעלו נגד התהליך המדיני וישובו לדרך הטרור. כך היה בעבר. כך יהיה גם עתה. שחרור הרוצחים רק יזרים עוד דלק בעורקיהם ודם ברחובותינו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו