העם כבר אמר את דברו

ישראל התקיימה 65 שנה ללא משאל עם, והיא יכולה להתקיים עוד 65 שנה בביטחון ואפילו בשלום בלי שיידרשו אזרחיה לקבל החלטה קולקטיבית בעניין אחד מסוים העומד על סדר היום. וזאת למה? מפני שבכל ארבע שנים, ולפרקים אפילו שלוש, מוזמנים האזרחים להביע דעתם על המדינה ועל התנהלותה בקלפיות. באותה הזדמנות הם מחליטים אילו מפלגות ואילו מנהיגים יובילו אותם. במערכת בחירות, להזכיר, עומדים להחלטה גם אידיאולוגיות שונות וגם מצעים מגוונים. וכך ב"שוק הדעות" אנו יכולים להחליט את ההחלטה הראויה ביותר. עד כה איש לא טען שהמערכת הזאת אינה בבחינת חיישן מדויק ומיידי כדי לשקף את הלכי הרוח הציבוריים ולסמן את הדרך לאן תלך המדינה.

השבוע יאושר תקציב המדינה. אני סבור שזה תקציב אכזרי, ללא חמלה, המכרסם בסולידריות החברתית, שהיא אחד היסודות החיוניים של החברה. והוא נוגע לכל אחד ואחת מאיתנו. מדוע לא נעמידו למשאל עם? אני בטוח שהישראלים היו שמחים להביע דעתם עליו, אילו ניתן להם. אבל הרי הממשלה סבורה שיש לה מנדט לנהל את המדינה. אולי לא מנדט מלא, כי הרי היא מבקשת עכשיו לחזק את המשילות. אופס, איך לא חשבתי, האם אין חוק המשילות נושא ראוי למשאל עם? כל אזרח ואזרחית, ובצדק, יכולים לתבוע את זכותם ולהביע דעתם אם הממשלה מסוגלת למשול או שיש לחזק את סמכויותיה.

ואכן אם נלך בדרך הזאת, נחזור ל"כיכר העיר" היוונית. התושבים, כידוע, היו מתכנסים אז ומקבלים יחד החלטות בתהליך הדמוקרטי ביותר. אבל מאז האנושות גדלה והכיכרות התיישנו ואת מקומן ירשו שיטות חדשות לקבלת החלטות. העיקרית שבהן היא בחירות, במדינות דמוקרטיות.

נכון שלפנינו עומדת הכרעה היסטורית. משקלה דומה, אולי, להחלטתם של בן־גוריון ושל ההנהגה המדינית־צבאית ב־1948 להכריז על הקמת מדינה. החלטה זו היתה עלולה לגרום לאובדן הבית היהודי החדש בארץ ישראל, בטרם קם. בן־גוריון היה בן־גוריון, וההחלטה התקבלה והמלחמה היתה קשה ומספר הקורבנות היה עצום (אחוז מכלל האוכלוסייה), אולם בזכותם יש לנו מדינה.

בנימין נתניהו צריך ללכת בדרך הסלולה של בן־גוריון, בגין, רבין ואפילו של ברק ואולמרט (שאינו מחבב במיוחד). כאשר הם הגיעו לצומת של החלטות היסטוריות, הם ערכו חשבון נפש אישי ופוליטי, הניחו את עתידם על הכף, אך הבינו שאם הם לא יחליטו, לא יהיו שם אחרים במקומם. נתניהו מתקרב להחלטות הללו. יש לו תמיכה רחבה בציבור, אפילו אם לא נמדדה בשבועות האחרונים. יש לו תמיכה רחבה בכנסת ויש לו קואליציה בכל הרכב שיבחר.

בנסיבות אלה אין הוא צריך משאל עם, אלא רק להציץ מלשכתו על שורת התמונות של קודמיו התלויה שם ולהחליט כי זו הדרך.