השאלה הרלוונטית אינה כיצד יסתיים המשא ומתן. תוצאתו ידועה, והיא תהיה זהה לזו של כל קודמיו. הסרבנות והקיצוניות של הפלשתינים אינן מאפשרות הגעה להסכם. מה גם - כך אני מאמין ומקווה - שרה"מ בנימין נתניהו לא יגיש הצעה מופקרת ובלתי אחראית כמו זו של קודמו אהוד אולמרט. על כן, השאלה הרלוונטית לעת הזאת היא אילו מחירים הסכימה ממשלת ישראל לשלם כדי להביא את מחמוד עבאס לשולחן המשא ומתן.
ייאמר מייד: כל מחיר ששולם הוא פסול מלכתחילה. הרעיון שמדינת ישראל צריכה לתת אתנן לצד השני עבור "הזכות" להתדיין עימו הוא מופרך ומזיק. אך קשה להשתחרר מן הרושם שהפעם שולמו גם שולמו מחירים גבוהים.
על תשלום ישראלי אחד אין עוררין: הודה בו השר שטייניץ במפורש. ישראל תשחרר מחבלים ואף כאלה שהשר הגדיר בביטוי הצורם "ערכיים". שחרור טרוריסטים פסול מוסרית ומדינית. עצם העובדה שהפלשתינים מבקשים לשחרר רוצחים סיטוניים מעלה הרהורים נוגים בנוגע ליחסם לרוצחי יהודים. אך גם העובדה שהממשלה מסכימה לכך יש לה משמעות עגומה בנוגע ליחסה המקל והסלחני של הממשלה למעשיהם של רוצחים אלה.
ככל הנראה הסכימה ישראל לשלם מחירים כבדים רבים נוספים כדי לשדל את אבו מאזן להואיל להתיישב מול נציגי ישראל, אך לגביהם רב הנסתר על הגלוי.
על חברי הממשלה לדרוש מראש הממשלה מידע מלא על ההסכמות הללו ולא לעצום עיניים. גרוע מלשבת בקואליציה שאינך מסכים עם חלק מהחלטותיה זה לשבת בממשלה שאינך יודע לאן היא מובילה.
הכותב היה יו"ר מועצת יש"עטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו