הפלשתינים משחקים אותה קשים להשגה

"אנחנו לא ממהרים לקבל החלטות", צוטטה אתמול ב"ניו יורק טיימס" חברת הוועד הפועל של אש"ף, חנאן עשראווי. "אנחנו מנסים לנהוג באחריות ובתבונה", הוסיפה והצהירה כי "אנחנו לא בלחץ". תרגום פשוט של הדוברת הפלשתינית המנוסה: אנחנו מחוזרים, אז למה לנו למהר?

מזכיר המדינה ג'ון קרי כבר הצליח להשתכנע כי נתניהו רציני. גם תשעה שרי חוץ של הליגה הערבית השתכנעו יחד עימו, והעניקו "תמיכה מלאה" בחידוש המו"מ. ארה"ב רוצה, ישראל רוצה, הערבים רוצים, רק הפלשתינים משחקים את הקשים להשגה. ואולי הדבר נובע מכך שהם לא מאמינים לנתניהו, לא מאמינים לקרי, וגם לא מאמינים לערבים עצמם. זכותם, אבל רק זה המשולש שיכול להוביל אותם למדינה. אבל הם לא בלחץ. הם, הרי, כבר ממתינים 65 שנה.

צריך להבין שהפלשתינים בכלל שואפים להתדיין/להתעמת עם ישראל בזירה אחרת. זו הבינלאומית. שם, במקום שבו אף אחד לא דורש מהם שום דבר, וגם טוען תמיד שהם צודקים. הפלשתינים מעדיפים להמתין לעצרת הכללית של האו"ם בספטמבר, שם כבר הוכח שיש להם רוב מוחץ. מוסדות כמו בית הדין הבינלאומי בהאג או האיחוד אירופי קורצים להם הרבה יותר כדי לדון בסכסוך הישראלי־פלשתיני.

שוב, כפי שכבר נאמר יותר מפעם, הפלשתינים אינם מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות. רה"מ נתניהו בנאום בר־אילן דיבר על שתי מדינות לשני עמים. אבו מאזן עדיין לא השמיע את נאום "ביר זית" שלו, שבו הכיר בישראל כמדינת היהודים. ובכל זאת ישראל אף פעם לא העלתה זאת כתנאי מוקדם למו"מ. כשבאמת לחוצים, אז קודם יושבים. אבל "אנחנו לא בלחץ".

הפלשתינים לא היו מרוצים אתמול, ושידרו זאת לכל מי שרק רצה לשמוע: הכיצד יחדשו את המו"מ ללא התחייבות ישראלית להקפאת ההתנחלות, הכיצד ישובו, אחרי שלוש שנים, לשולחן המו"מ בלי שישראל תתחייב לחזור לגבולות 1967?

אבו מאזן הוא אולי אחד הבודדים שבאמת רוצה לחדש את המו"מ. המנהיג המזדקן אולי הבין כי קיפאון רק מחזק את חמאס. גם בירושלים, יש לקוות, הבינו זאת. ובכלל במזרח התיכון גם אם האופטימיות אינה באופנה, עדיין עדיף לשמר את האשליה שמי יודע אולי תוביל לסוג של הפתעה.

ג'ון קרי מקווה כי מסעו השישי מאז חודש מארס באזור יצליח להתניע את המו"מ. הפלשתינים חייבים לו תודה גדולה. בתקופה שבה אפילו "הניו יורק טיימס" הודה כי לא בטוח שהסוגיה הפלשתינית צריכה להיות בראש סדרי העדיפויות, הם חזרו בעידן של המהומות בסוריה ובמצרים לכותרות. הם כמובן מעדיפים את הכותרת שסיפק להם השבוע האיחוד האירופי מאשר אלה שאמור לספק להם קרי.

הפלשתינים התגלו עם השנים כמכורים לתשומת לב. הם חייבם לשנות גישה: פחות כותרות, יותר מדינה. "אבל הם לא בלחץ".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו