זה מה שהיה צריך לעשות השבוע: להקים בישראל את ארגון תומכי אטא, התנועה לשיחרור חבל הבסקים מהכיבוש הספרדי, שאגב, מחזיקים עד היום בשני אזורי כיבוש בחופי מרוקו. וגם ארגון לתמיכה בשיחרורם של איי מאלבינס (שהכיבוש הבריטי מכנה אותם פוקלנד). בקורסיקה יש ארגון שנלחם על עצמאותו של האי מהכיבוש הצרפתי. לתמוך גם בהם. יש עוד. לא היה מזיק אם מדי פעם היו שגרירי המדינות הללו נקראים לירושלים כדי לשמוע הבהרות שישראל מתנגדת לקולוניאליזם שלהם. לבריטים, שהתגאו בכך שהשמש מעולם לא שוקעת על כיבושיהם והם עדיין כובשי סקוטלנד, מותר להטיף לנו מוסר - ולנו אסור?
בינתיים, בארץ, באולפני הטלוויזיה נראו כמה פוליטיקאים כאשר על פניהם הבעה של אושר עילאי. אחרי שנים של ייסורים, נבואות על צונאמי שלא הגיע, נאומים מיוסרים על ביקור קטסטרופלי של אובאמה שהסתיים בחיבוקים - ובכן, אחרי כל האכזבות הללו, באה קתרין אשטון ומילאה את התפקיד שיועד לה: האיחוד האירופי קיבל החלטה שאמנם לא מחייבת את המדינות ובפועל לא משנה את המצב הקיים, אבל היי, במצבו של השמאל הישראלי, אומרים תודה על מה שיש.
הם כמובן יכחישו שמדובר באנטישמיות. הם רק מתנגדים להתנחלויות. אבל ההנחה שעל יהודים משפיעים באמצעות פגיעה בכיסם היא מיתוס אנטישמי ותיק - ובמקרה גם חלק בלתי נפרד מהמורשת התרבותית שקתרין אשטון כל כך מיטיבה לייצג: האירופים, הסבירה אשטון, יעשו סלקציה בין היהודים שמשני צידי הקו הירוק, וסלקציה ליהודים זה לא משהו שזר למורשת האירופית.
ולכן, ביום שלישי התקשרתי למשרדים של האיחוד האירופי וביקשתי לקבל את הנוסח הרשמי של ההצהרה בעניין ההתנחלויות.
הבחורה שמעבר לקו הפנתה אותי ללינק.
אמרתי לה שאני מעוניין בנוסח הגרמני.
"למה", היא שאלה, "הרי אתה מישראל"?
כי בגרמנית אתם נשמעים הרבה יותר טוב.
רק הערה
איקיאה־ישראל, נמסר השבוע, שוקלת להקים סניף ברמאללה. אין גבול לאכזריות של הכיבוש.
ובחזרה לאירופה
מייד לאחר אשטון אמרה השרה ציפי לבני שהמשך הבנייה בהתנחלויות זו "תפיסה קולוניאליסטית". האם אביה המנוח, איתן לבני, בעבר ח"כ ב"חירות" שדחף לבנייה ביו"ש, היה קולוניאליסט?
מצד שני, אם לבני תחפש, היא תמצא ציטוט מעניין: "הקמתה של מדינת ישראל היא תוצאה של פעילות קולוניאליסטית" - כך נפתח מסמך ההקמה של "ועדת המעקב" של ערביי ישראל.
כיוון שמדובר בעימות טריטוריאלי, ראוי ללמוד ממה שאירע לפני כמה שנים לצעירה יהודייה מחוננת מהעיר מֵארוׂשְוָשָארְהֶיי שבטרנסילבניה שיצאה ללמוד באוניברסיטה שבעיר קלוז'.
היא ירדה מהרכבת עם המזוודה והלכה לבית שבו הכריז שלט כי יש חדרים להשכרה, ניגשה לפקיד הקבלה והסבירה לו כי היא רוצה לשכור חדר בבניין.
הפקיד ענה בטון צונן: "מצטער, אנחנו מלאים".
בדיוק באותו רגע הגיע לקבלה אדם עם מזוודה, נתן לפקיד את המפתח של החדר ונפרד ממנו.
הצעירה היהודייה אמרה לפקיד: "איזה מזל, עכשיו אני אוכל לקבל את החדר שלו".
הפקיד הביט בבחורה ואמר: "את לא מבינה רמזים? אנחנו לא משכירים חדרים ליהודים".
"יהודים"? - אמרה הצעירה - "אני קתולית".
הפקיד התקשה להאמין: "אם את קתולית, תעני לי על השאלה - מיהו בנו של האל"?
הצעירה חייכה: "ברור, ישו".
הפקיד המשיך לשאול: "ומי היו הוריו של ישו"?
הצעירה ענתה: "זה ממש קל, מריה ויוסף".
הפקיד עדיין לא ויתר: "והיכן נולד ישו"?
"באסם, בכלי אוכל לבהמות", ענתה הצעירה.
הפקיד המשיך: "ומדוע ישו נולד דווקא שם"?
הצעירה ענתה לאט לאט: "כי פּוׂצים אנטישמים כמוך לא משכירים חדרים ליהודים".
היחסיות של חופש הביטוי
בסוף השבוע שעבר התפרסם ב"ידיעות אחרונות" ראיון עם השחקנית יעל פוליאקוב. בשלב כלשהו, עמוק בתוך הראיון, הופיעו המילים הבאות:
"אני לא דתייה אבל אני מאמינה בדת היהודית ובאלוהים יהודי. אני מתפללת אליו הרבה... הייתי בחברון במערת המכפלה ולא ישנתי שבוע אחרי זה. אנרגיות מטורפות. כבר חשבתי שאני חוזרת בתשובה... הקיצוניות הדתית לא נכונה לי. הדתיים קוראים לנו, החילוניים, 'נחותים'. אם הם באמת היו מאמינים ורוחניים, הם היו מצליחים לקרב לדת המון מאיתנו. מתנחלים הם קיצוניים ומשוגעים וחבל. אבל אני לא נגד מתנחלים ולא נגד דתיים. אני ימנית, אבל לא נדבר על זה. אתה לא רוצה שאמא שלי תקבל התקף לב... אסור לי לדבר על זה... אני לא אגיד מה שאני באמת חושבת".
אז איך קורה שחופש הביטוי נחסם דווקא ע"י מי שאמורים להיות הנאורים והפתוחים? איך קורה שמי שחושב אחרת מהנאורים - הוא שצריך לחשוש?
ובכן, התשובה הופיעה בכותרת המשנה של הכתבה. איך סיכמו שם את כל הקטע שצוטט לעיל?
ככה, בשתי מילים: "המתנחלים דפוקים".
חופש הביטוי החד־סטרי לוקח אותנו אל הימים המפוארים של ברית המועצות. יום אחד נפגשו באיזו ועידה נציג אמריקני וסובייטי ושוחחו על החיים.
"אתם לא באמת מבינים מה זו דמוקרטיה", אמר האמריקני, "אני, למשל, יכול לעמוד מול הבית הלבן ולצעוק שנשיא ארה"ב הוא אידיוט".
ענה הנציג הסובייטי: "גם אני יכול לצעוק במוסקבה שנשיא ארה"ב הוא אידיוט".
3 הערות לתשעה באב
א. משום מה התקבעה אצלנו התחושה שהרוב לא מתאבל בתשעה באב. זו טעות. שהרי אי אפשר למצוא עינוי גדול יותר מאין־ספור רבי־השיח והדיונים בהשתתפות אנשי רוח על החברה־הישראלית־לאן ומה ההקבלה בין הימים ההם לזמן הזה, וכל הררי הבלה־בלה שיורדים עלינו בלי הפסקה. מלל אין־סופי שהוא עינוי גרוע הרבה יותר מכל צום.
ב. למדנו שבית המקדש השני חרב בגלל שנאת חינם. היום גם על זה היו לוקחים כסף.
ג. למי שנמנעים משמיעת מוסיקה בתשעה באב. עם אבי ביטר אין בעיה.
איפה הם היו
שוב נשבר שיא בנסיעות ישראלים לחו"ל. מה שמסביר את מיעוט מפגיני דפני ליף במוצ"ש.
ובחזרה לאירופה
ממשלת פולין הודיעה כי לא תפעל לשינוי החלטת הפרלמנט האוסרת על שחיטה יהודית (להבדיל משחיטת יהודים. עם זה אין להם בעיה).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו