אל תחפשו דייגים
במשך שנים התרגלנו כאן שחודש יולי עבור הישראליות באירופה הוא עדיין חלק מהפגרה. נכון, יש נפילות ואפילו כואבות - כמו מכבי ת"א מול סנטה קולומה או מכבי חיפה מול דינמו מינסק - אבל במרבית המקרים הקבוצות הישראליות מטיילות בדרכן לפלייאוף בלי יותר מדי מאמץ.
השנה לא כך הם פני הדברים. גם התל־אביביות ואפילו חיפה שכביכול קיבלה קבוצה נוחה מאזרבייג'ן, עומדות כבר השבוע מול משוכה גבוהה.
הכדורגל ההונגרי אולי עני יותר משלנו, בטח מהקבוצה של מיטש גולדהאר, אבל לא פחות איכותי מבחינת השחקנים.
קבוצות שם מופיעות כמעט בקביעות בשלב הבתים של הליגה האירופית, ומכבי עם צוות מקצועי חדש, בלי מלך השערים שלה ועם שוער שנחת רק לפני שבוע, בהחלט פגיעה.
גם הפועל ת"א, שהתרגלה לטייל מול יריבות ממדינות שיש בהן פחות תושבים מאשר בב"ש, תפגוש מחרתיים את מחזיקת הגביע הבולגרי.
נכון שברואה היא לא קבוצה עם מסורת אירופית כמו לבסקי סופיה או ליטקס לובץ', אך עדיין מדובר בקבוצה ביתית מאוד עם קהל חם ותומך שצפוי להקשות מאוד על הפועל ת"א נטולת גילי ורמוט (שעדיין מחלים מפציעה) ועם יותר שחקנים בסגל שהצטרפו בקיץ מאשר כאלו שהיו שם גם בעונה שעברה. יתחברו או לא, נדע רק בסיכום שני המשחקים.
על הנייר, כאמור, ההגרלה של מכבי חיפה אמורה להיות הקלה מכולן, אך כשמסתכלים בסגל של חזאר לנקראן, שתגיע לקריית אליעזר בחמישי, מגלים סגל רב לאומי מרשים, שמודרך על ידי השועל הוולשי הוותיק ג'ון טושאק (שאפילו אימן בשתי קדנציות את ריאל מדריד).
אמנם מכבי ת"א הסתדרה בעבר עם אותה קבוצה אזרית, שמשחקת לא רחוק מהגבול האיראני, אולם אחרי הכל מדובר ביריבה ראויה ומסוכנת. הכדורגל הישראלי הרגיל אותנו בשנים האחרונות לפחות לקבוצה אחת שמצליחה לשרוד את החורף באירופה.
השנה, כך נראה, לא בטוח בכלל שזה יקרה.
ההימור שלי הוא שאת הסיבוב הזה שתיים יצליחו לשרוד ורק אחת תיפול, אבל לא מן הנמנע שכבר בעוד שבועיים יתחיל פה שמח. לתשומת לב הקוראים סוזה, בנאדו ובן שמעון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו