"האויב מבקש להפעיל לחץ כלכלי ולנקוט צעדים אחרים כדי לגרום לקריסה פנימית במקום מלחמה צבאית" - כך אמר היום (ראשון) יו"ר הפרלמנט האיראני, מוחמד באקר קאליבאף, בהצהרה שפרסם ברשתות החברתיות. לדבריו, הדרך היחידה להרחיק את איום המלחמה מאיראן היא להרתיע את האויב ולבסס אצלו את ההבנה שלא יוכל להשיג את יעדיו באמצעות כוח צבאי.
עוד באותו נושא
- איראן חושפת "עיר טילים" חדשה ומאיימת: "תגובה מיידית ללא מגבלות גאוגרפיות"
- רשת CBS: ארה״ב וישראל שוקלות לפתוח במתקפה על איראן ״בטווח הזמן הקרוב״
- לפני שיהיה מאוחר מדי: שלושת התנאים למלחמה נוספת באיראן
ההצהרה מצטרפת לשורת התבטאויות של קאליבאף בתקופה האחרונה, שבהן הבהיר כי איראן לא תישאר במצב של "לא מלחמה ולא שלום", הציב שבעה תנאים לחידוש המשא ומתן עם וושינגטון ואיים בהרחבת זירות הלחימה והיקפה אם איראן תותקף.
מאמצי המתווכים הקטארים בסוף השבוע לחדש את המשא ומתן ולמנוע הסלמה צבאית מעידים עד כמה קרובה ההכרעה. קטאר פיתחה מיומנות בזיהוי הרגע שלפני הפיצוץ ובשליפת יוזמות לדחיית הקץ. עד כה לא דווח על פריצת דרך, אך מאמצי התיווך נמשכים.
טראמפ עדיין מתלבט באשר לחידוש הלחימה, אך חלון הזמן העומד לרשותו הולך ומצטמצם. האיראנים אמנם נחלשים מבחינה כלכלית, אך במישור הצבאי אינם קופאים על שמריהם. קצב השיקום של מערכי הטילים מעיד על כך. לדיווחים על רעיונות לפיתוח נשק כימי וביולוגי נוספו איומים נוספים, ורשימת השרים ובכירי הממשל האמריקני שנאלצו להעתיק את מגוריהם לבסיסים צבאיים מעידה על הרצינות שבה מתייחסת וושינגטון לסכנה.
טראמפ יודע ששום הסכם לא יסיר לחלוטין את האיומים הללו ולא בהכרח ירסן את יצר הנקם של משמרות המהפכה. גם חלוף הזמן אינו מבטיח רגיעה, אפילו בכל הנוגע לאיומים המופנים כלפיו באופן אישי. בתוך הממשל האמריקני עדיין קיימים חילוקי דעות באשר לדרך הפעולה הנכונה.
הזמן פועל גם לטובת טהרן
החלופה הראשונה העומדת בפני וושינגטון היא המשך הידוק טבעת החנק הכלכלית והמדינית, בתקווה שהלחץ הפנימי באיראן, שסימניו כבר ניכרים, יביא לכניעת המשטר, אם לא לקריסתו.
יתרונה של דרך זו הוא בהימנעות מסיכונים מיידיים ומהמחירים הכרוכים בעימות צבאי ישיר. אלא שזו אסטרטגיה איטית, המעניקה לטהרן מרחב נשימה יקר להשלמת ההתעצמות הצבאית, להתקדמות בתחום הגרעין ולחיזוק מערכי ההגנה שלה.
החלופה השנייה היא מהלך צבאי ממוקד, שנועד לשלול מאיראן את יכולותיה האסטרטגיות ולפגוע קשות במוקדי הכוח של המשטר. עבור טראמפ, מהלך כזה עשוי להיתפס כפתרון ברור שיסיים את הסחבת ויקבע כללי משחק חדשים באזור.
ואולם, בוושינגטון מודעים היטב גם למחיר האפשרי: התלקחות אזורית ואף רחבה יותר, פגיעה בכלכלה העולמית ועלייה במחירי האנרגיה, לצד החשש מהיגררות למערכה ממושכת.
הדילמה הזו אינה מתקיימת בחלל ריק. היא מושפעת מלוח הזמנים הפוליטי בארצות הברית ומההיערכות המבצעית בשטח. ככל שחולפים הימים, מרחב התמרון של וושינגטון מצטמצם, ואילו טהראן עלולה לפרש את ההססנות כהזדמנות להגביה את רף התעוזה.
מנקודת המבט הישראלית, ההתפתחויות מחייבות לשמר את המוכנות לפעולה ואת התיאום ההדוק עם וושינגטון. במציאות המתוחה שנוצרה, הלחימה עלולה להתחדש גם כתוצאה מחיכוך גובר, ולא רק בעקבות מהלך צבאי מתוכנן.
התדרוכים הביטחוניים שהעניק ראש הממשלה לראשי גוש השינוי הם צעד חיוני בעיתוי הנוכחי, גם אם אינם מתחייבים על פי "הפרוטוקול". לכידות היא תנאי לעמידתנו במבחנים שהמציאות עוד עלולה לזמן לנו.
הכותב הוא ראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, וכיהן כראש המל"ל בשנים 2021-2017.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו