במידה מסוימת, המועמד הדמוקרטי לסנאט במישיגן, עבדול אל-סייד, יכול לרשום לעצמו הישג ראשון עוד לפני שנספרו הקולות, בעקבות הודעתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, היום (שלישי), כי הסיוע האמריקני לישראל ייפסק בסוף השנה. באמירה עצמה, שאפשר לתהות עד כמה היא מדויקת ביחס להסכמות שאכן הושגו, אין בשורה של ממש: ראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו דיבר כבר לפני חודשים על צמצום הסיוע.
אבל העובדה שהיא נאמרה בהקשר הישיר של המרוץ במישיגן, ודווקא ביום הבחירות, מראה עד כמה הלחץ של דעת הקהל השלילית כלפי ישראל בארה"ב כבר נותן את אותותיו, גם כשטראמפ עדיין בבית הלבן. "יש לנו עוד שנתיים", אומרים כאן לעיתים ביחס להזדמנויות שיש בממשל טראמפ עבור ישראל. הדברים של טראמפ היום מעידים על כך שיש לנו הרבה פחות.
"קורה משהו במדינה שאין לו באמת קשר אליך, אבל אנחנו בתוך זה: גל של אנטישמיות ושל עוינות לישראל. נראה שלדור הצעיר אין שום עניין לחמש את ישראל או למכור לה נשק, ועל זה בדיוק אל-סייד מבסס את הקמפיין שלו במישיגן. איך אתה נלחם בזה, כשנראה שהעוינות לישראל נפוצה אפילו בימין הקיצוני?", נשאל טראמפ בריאיון ל"פוקס אנד פריינדס" ברשת "פוקס ניוז".
אחרי שתלה את האשמה בהגירה מהמזרח התיכון, ענה: "ולגבי התשלומים לישראל, אנחנו נותנים לה 4 מיליארד דולר בשנה, וביבי נתניהו ואני סיכמנו לפני כמה חודשים שאנחנו מפסיקים. והם בסדר עם זה, כי הם הפכו למדינה מצליחה מאוד. הם לא צריכים את זה".
בהמשך הריאיון חזר אחד המגישים לנושא. "השמאל השתמש ביחסים עם ישראל, בשותפות הנהדרת שלנו, נגד כל המועמדים שלנו. אז אתה בעצם אומר שאנחנו נשארים קרובים לישראל, אבל מנטרלים את הטיעון הזה?", שאל. "זה הטיעון הכי טוב שיש למשוגעים בשמאל", ענה טראמפ, והוסיף: "הם מנופפים ב-4 מיליארד הדולרים, שכולם יודעים עליהם, כדי לטעון שזה לא הוגן. ואסור לתת להם את זה". דבריו מלמדים שהקרבה לישראל הפכה לנטל אלקטורלי, כבר לא רק בקרב הדמוקרטים, אלא גם בקרב הרפובליקנים.
הסיוע הביטחוני הישיר הפך לחלק מרכזי בביקורת על ישראל, אף שהיא רחוקה מלהיות המדינה היחידה שנהנית מהמטרייה הביטחונית האמריקנית: עשרות אלפי חיילים אמריקנים מוצבים כבר עשורים ביפן, בגרמניה ובדרום קוריאה, ומצרים ואוקראינה מקבלות סיוע צבאי בהיקף של מיליארדי דולרים.
ובכל זאת, הסיוע לישראל הפך לכלי כה מרכזי בדמגוגיה האנטי-ישראלית, עד שהטענה שמשלם המסים האמריקני מממן את מערכת הבריאות הציבורית בישראל, בזמן שלאמריקנים עצמם אין ביטוח בריאות ממלכתי, נעשתה שגורה בפי פרשנים ופוליטיקאים משני צדי המפה.
לכן לא מפתיע שבירושלים הבינו מזמן שמדובר במציאות זמנית, שעומדת להשתנות דרמטית.
בינואר סיפר נתניהו ל"אקונומיסט" כי בביקורו במאר-א-לאגו אמר לטראמפ: "התבגרנו ופיתחנו יכולות מדהימות, ולכן אני רוצה לצמצם בהדרגה את הסיוע הצבאי בתוך עשר השנים הקרובות". כעת, לפחות לפי טראמפ, העשור הזה הצטמצם לכמה חודשים, כלומר, לכאורה, קיצור ההסכם הנוכחי, שתוקפו אמור לפוג רק ב-2028.
מארק דובוביץ, מנכ"ל הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD), מכון מחקר בוושינגטון שעוסק בביטחון לאומי, תומך בישראל ופועל כבר שנים נגד המשטר האיראני, אמר ל"היום" כי "היה עדיף לנהל משא ומתן על שותפות אסטרטגית חדשה, כחלק מההחלטה להפסיק את הסיוע עצמו. אם זה עדיין על השולחן, נחכה לראות מה יהיו התנאים. אם לא, זה גול עצמי של ישראל. נתניהו נתן לטראמפ את הפתח, והוא ניצל אותו".
בניגוד לקולות בישראל, שמציגים את הוויתור על הסיוע כהחלטה של מרחיקי ראות, דובוביץ מעריך שהמהלך יפגע דווקא בקשר בין המדינות. "מי שחושב שזה יעמיד את היחסים בין ארה"ב לישראל על בסיס איתן יותר טועה", אמר. "זה יחליש את היכולות הצבאיות של ישראל, יפגע באינטרסים האמריקניים, ועלול להיות תחילתה של הידרדרות רחבה יותר ביחסים בין המדינות, במיוחד אחרי שהנשיא טראמפ יסיים את כהונתו".
הסקרים מראים עד כמה עמוק השינוי וכמה גדולה הסכנה. בסקר של מכון המחקר פיו מסוף מארס הביעו 60% מהאמריקנים עמדה שלילית כלפי ישראל, לעומת 42% ב-2022. בקרב הדמוקרטים זינק הנתון באותה תקופה מ-53% ל-80%, וגם אצל הרפובליקנים מסתמן שבר דורי: 57% מהרפובליקנים מתחת לגיל 50 מחזיקים בעמדה שלילית כלפי ישראל, בעוד שרוב גדול מבני 50 ומעלה עדיין רואים אותה בחיוב. בסקר גאלופ מפברואר, לראשונה, הישראלים כבר לא מובילים: 41% מהאמריקנים אמרו שהם מזדהים יותר עם הפלסטינים, ו-36% עם הישראלים.
זה הרקע שעליו יש להבין את התנהלותו של אל-סייד לאורך מערכת הבחירות. הוא אינו המתמודד האנטי-ישראלי הראשון בפוליטיקה האמריקנית, אבל הוא חלוץ בכך שהפך את העמדה הזו לסמל של קמפיין שלם, ולא במחוז בטוח, אלא במרוץ על מושב בסנאט באחת המדינות המתנדנדות.
ההתעקשות הזו לא הייתה מובנת מאליה. אל-סייד ניצח בפריימריז בפער קטן את חברת בית הנבחרים היילי סטיבנס, שנהנתה מתמיכת איפא"ק, וכבר אז תקף אותה על הקשר לישראל. "בשבוע שעבר הצביעה חברתנו כאן בעד שליחת 3.3 מיליארד דולר מכספי המסים שלכם לממשלה זרה", אמר בעימות ביולי, והוסיף כי "זו התמורה ל-30 מיליון הדולרים שאיפא"ק הוציאה".
מועמד במצבו היה צפוי לרכך את עמדותיו כדי לאחד את המפלגה לקראת הבחירות הכלליות, אבל גם כשמצביעים יהודים לחצו עליו למתן את דבריו, הוא לא נסוג.
בסוף אוקטובר פרסם ארגון שמאלני בראשות איש התקשורת צ'נק אויגור, דודו של הסטרימר האנטי-ישראלי חסן פיקר, סרטון תמיכה באל-סייד. בסרטון זוג בסופרמרקט מתלונן שאינו יכול לשלם על המצרכים, כי "כנראה עולה לנו הרבה כסף להטיל פצצות על עזה". הקמפיין של אל-מיהר להבהיר שאין לו "שום קשר" אליו, אבל רק בהמשך הסתייג מתוכנו.
New @RebellionPac ad dropping in Michigan. We have to suffer here at home, so Israel can get all its wars. That’s why they buy politicians like Mike Rogers. He promised to serve Israel “unconditionally,” but never made that promise to you. https://t.co/mtgVOyNczg
— Cenk Uygur (@cenkuygur) October 24, 2026
הסרטון הצית מחדש את העימות עם סטיבנס, שהכריזה על תמיכה באל-סייד אחרי הפריימריז. ביום שישי שעבר דרשה ממנו לגנות את הסרטון. "הוא יכול להתחיל בכך שיפסיק להאשים את ישראל בכל מה שמישיגן לא יכולה להרשות לעצמה", אמרה. אל-סייד דחה את הדרישה. "נראה שחברת בית הנבחרים סטיבנס מתעקשת לפתוח מחדש פריימריז שהסתיימו לפני שלושה חודשים", הגיב, ואף ביקש ממנה לא להגיע לאירועי הסיום של הקמפיין.
אתמול (שני) הודיעה סטיבנס שהיא תומכת ברוג'רס, בצעד שעלול לחתום את הקריירה שלה במפלגה הדמוקרטית. אל-סייד היה מוכן להסתכן בפיצול המחנה הדמוקרטי, במרוץ צמוד יחסית.
בממוצע הסקרים לפני הבחירות הוביל אל-סייד בכ-4 נקודות האחוז. אם ינצח, המשמעות תחרוג הרבה מעבר למישיגן: האגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית יוכיח שהוא מסוגל לנצח במדינה מתנדנדת, שבה גבר טראמפ ב-2024, עם עמדות שעד לא מזמן היו מחוץ לקונצנזוס. זה מסר שהמפלגה תתקשה להתעלם ממנו לקראת הבחירות לנשיאות ב-2028, וניצחונו יעניק לגיטימציה לדה-לגיטימציה של ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו