בלילה שבין שלישי לרביעי, שעון ישראל, יפקדו אחרוני האמריקנים את הקלפיות ויכריעו בשורה ארוכה של מרוצים פוליטיים, שבסופם עשוי להשתנות מאזן הכוחות בוושינגטון. כל 435 המושבים בבית הנבחרים עומדים לבחירה, לצד 35 מתוך 100 המושבים בסנאט ו־36 משרות מושל.
אבל מעל לכל אלה מרחפת שאלה אחת: האם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ יצליח לשמור על הרוב הרפובליקני בקונגרס, או שייאלץ להתמודד בשנתיים האחרונות לכהונתו עם בית מחוקקים שנשלט בידי יריביו?
אם הדמוקרטים יצליחו להשתלט על אחד מבתי הקונגרס, טראמפ עלול להפוך למה שפוליטיקאים אמריקנים חוששים ממנו יותר מכל - "ברווז צולע". הכינוי מתאר נשיא שנותר בתפקידו אך כוחו הפוליטי מוגבל, משום שהקונגרס אינו נמצא עוד בשליטת מפלגתו. במצב כזה, קידום חקיקה, העברת תקציבים ומימוש הבטחות הבחירות עלולים להפוך למשימה מורכבת הרבה יותר. הדמוקרטים יוכלו להקשות על הנשיא לקדם את סדר היום שלו, לפתוח בחקירות ולזמן בכירים בממשל לשימועים - ואילו לרפובליקנים יצפו מלחמות התשה ארוכות ומייגעות.
עד יום ראשון כבר הצביעו יותר מ־52 מיליון אמריקנים בהצבעה מוקדמת או באמצעות הדואר - מספר גבוה משמעותית מזה שנרשם באותה נקודת זמן בבחירות האמצע הקודמות. מדובר באחד מסימני ההיכר של מערכת בחירות שבה שני הצדדים מבינים שההכרעה עשויה לעבור דרך קומץ מושבים ומדינות, ושכל קול יכול להיות משמעותי.
המספרים שמאחורי המהפך האפשרי
נכון ליום הבחירות, הרפובליקנים מחזיקים ברוב של 53 מול 47 בסנאט, כאשר שני העצמאים מכהנים בפועל לצד הדמוקרטים. בבית הנבחרים המצב צמוד עוד יותר: 218 רפובליקנים מול 214 דמוקרטים, לצד שני מושבים פנויים ונציג עצמאי אחד.
כדי להשיג שליטה בבית הנבחרים, הדמוקרטים צריכים להגיע ל־218 מושבים. בסנאט, שבו נדרש רוב של 51 כדי לשלוט ללא תלות בקולו המכריע של סגן הנשיא, הם צריכים להוסיף ארבעה מושבים נטו למאזנם הנוכחי.
על הנייר, דווקא הסנאט אמור להיות זירה נוחה יותר לרפובליקנים. מתוך 35 המושבים שעומדים לבחירה, 22 מוחזקים כיום בידי רפובליקנים ורק 13 בידי דמוקרטים. המשמעות היא שהרפובליקנים נדרשים להגן על מספר גדול יותר של מושבים, אך הדמוקרטים צריכים לנצח בכמה מדינות שבהן טראמפ זכה בבחירות לנשיאות ב־2024 בפער משמעותי.
בבית הנבחרים, לעומת זאת, כל המושבים עומדים לבחירה. שרטוט מחדש של מפות מחוזות הבחירה בכמה מדינות העניק לרפובליקנים יתרון בכמה מרוצים, אך גם השינוי הזה לא בהכרח יספיק כדי לשמור על הרוב.
התחזית הסופית של הארי אנטן, אנליסט הנתונים הראשי של CNN, מעניקה לדמוקרטים 92% סיכוי להשתלט על בית הנבחרים. לפי המודל שלו, הם צפויים להגיע ל־237 מושבים לעומת 198 לרפובליקנים. בסנאט התמונה מורכבת יותר, אך גם שם מעניק אנטן לדמוקרטים 71% סיכוי להשיג רוב, עם תחזית של 52 מושבים מול 48.
חשוב לזכור שמדובר בתחזיות הסתברותיות ולא בתוצאות מובטחות. גם בפוקס ניוז, המזוהה עם קהל שמרני יותר, מתייחסים בזהירות למאבק על הסנאט ומדגישים את מספר המרוצים הצמודים שבהם התוצאה עדיין אינה ברורה.
טראמפ מול הבוחרים: כשהמחירים מגיעים לקלפי
אחת הסיבות המרכזיות לכך שהבחירות הפכו למשאל עם על תפקודו של טראמפ היא המצב הכלכלי. הנשיא נכנס לכהונתו השנייה כשהבטיח להוריד מחירים, לחזק את הכלכלה ולהחזיר לאמריקנים את תחושת הביטחון הכלכלי. אלא שכעת, לקראת בחירות האמצע, חלק ניכר מהציבור אינו משוכנע שההבטחות התממשו.
סקר רויטרס/איפסוס שפורסם ב־26 באוקטובר מצא כי רק 32% מהאמריקנים מרוצים מתפקודו של טראמפ. באותו סקר הובילו הדמוקרטים על הרפובליקנים בשאלה איזו מפלגה מתאימה יותר לניהול הקונגרס, עם 47% מול 36% בקרב מצביעים רשומים. בקרב מצביעים שסביר שיגיעו לקלפיות, היתרון הדמוקרטי עמד על 53% מול 44%.
גם בשאלת הכלכלה, שנחשבה במשך שנים לאחד הנכסים המרכזיים של הרפובליקנים, נרשם שינוי: 37% מהנשאלים העדיפו את הדמוקרטים בטיפול בכלכלה, לעומת 33% שהעדיפו את הרפובליקנים.
על פי ניתוח של סוכנות הידיעות AP, המכסים שהטיל הממשל והמלחמה באיראן תרמו לעלייה במחירי הדלק והמזון ולהמשך הלחץ האינפלציוני. מחירי הדלק, הקניות בסופרמרקט ועלויות הדיור הפכו לנושאים שמעסיקים את הבוחרים לא פחות מהוויכוחים האידיאולוגיים שממלאים את מהדורות החדשות.
טראמפ, מצדו, אינו מתכוון לוותר על המאבק. בשבועות האחרונים הוא יצא למסע ברחבי ארצות הברית, כולל במדינות שבהן ניצח בנוחות בבחירות הקודמות, בניסיון להמריץ את הבסיס הרפובליקני ולהבטיח שהמצביעים לא יישארו בבית.
ביום ראשון הוא צפוי לקיים עצרות באיווה ובקנזס, לאחר שמועדי האירועים שונו ובוטלו קודם לכן. בשבת בחר הנשיא בדרך אחרת: במקום עצרות פיזיות, הוא השתתף בשיחות טלפוניות עם תומכים בשש מערכות בחירות במדינות שונות. מטעם ארגון MAGA Inc. נמסר כי השיחות נועדו לתמוך במועמדים בפנסילבניה, אוהיו, ניו יורק, מישיגן ופלורידה.
במקביל, בצד הדמוקרטי מנסים לנצל את חוסר שביעות הרצון מהמצב הכלכלי. מנהיג המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים, האקים ג'פריס, שנועד להפוך ליו"ר הבית אם מפלגתו תזכה ברוב, הגיע לווירג'יניה כדי לתמוך במועמדת הדמוקרטית איליין לוריה, המתמודדת מחדש מול הרפובליקנית ג'ן קיגנס, שגברה עליה לפני ארבע שנים.
"אנחנו נילחם בכל יום, בכל הכוח, למען אמריקה שבה אפשר לחיות במחיר סביר", אמר ג'פריס.
טקסס: המקום שבו הדמוקרטים שוב מעזים לחלום
אבל אם יש מרוץ אחד שמרכז אליו תשומת לב מיוחדת, הוא מתנהל דווקא בטקסס. במשך עשרות שנים הייתה המדינה אחד המעוזים המובהקים של המפלגה הרפובליקנית. היא הצביעה שוב ושוב למועמדים שמרנים לנשיאות, שלחה נציגים רפובליקנים לסנאט והפכה לסמל של אמריקה השמרנית.
הדמוקרטים כבר ניסו בעבר לשנות את התמונה. ב־2018 הצליח בטו או'רורק, מועמד צעיר וכריזמטי, להפוך את המרוץ מול הסנאטור הרפובליקני טד קרוז לתחרות צמודה במיוחד. הוא גייס סכומי כסף עצומים, משך קהל רב ועורר תקווה בקרב הדמוקרטים, אך בסופו של דבר הפסיד. גם הניסיונות שנעשו מאז לא הצליחו לשבור את השליטה הרפובליקנית במדינה.
הפעם, לעומת זאת, המרוץ לסנאט נראה אחרת. ג'יימס טלריקו, חבר בית הנבחרים של טקסס מטעם הדמוקרטים, מתמודד מול קן פקסטון, התובע הכללי של המדינה, שזכה לתמיכתו של טראמפ. על פי ממוצע הסקרים של RealClearPolitics, טלריקו מוביל בפער קטן של 1.4 נקודות אחוז - 48.2% מול 46.8% לפקסטון. בסקר של CNN שנערך בסוף אוקטובר הוא אף הוביל בשש נקודות, אך סקרים אחרים הציגו שוויון.
המרוץ הפך לאחד היקרים והאגרסיביים במערכת הבחירות כולה. לפי הדיווחים בארצות הברית, ההוצאות על הבחירות בטקסס צפויות להגיע לכמיליארד דולר, כאשר יותר ממחצית הסכום קשור למרוץ לסנאט.
פקסטון הוא מועמד שטראמפ בחר לתמוך בו באופן אישי, אך גם כזה שמגיע למערכת הבחירות עם שורה ארוכה של פרשות. ב־2023 הצביע בית הנבחרים של טקסס, שנשלט דווקא בידי הרפובליקנים, בעד הדחתו במסגרת הליך שכלל 20 סעיפי אישום, ובהם טענות לשוחד, ניצול לרעה של סמכות ושיבוש הליכים. עם זאת, הסנאט המדינתי זיכה אותו בהמשך, והוא נותר בתפקידו.
טלריקו הפך את הפרשות הללו לנשק המרכזי שלו. בעצרת ביוסטון תקף את יריבו ואמר: "הבחירות האלה עוסקות בשאלה אם אתם רוצים סנאטור שישים כסף בכיס שלכם, או סנאטור שישים כסף בכיס של עצמו".
פקסטון, מצדו, מנסה להציג את טלריקו כליברל קיצוני שאינו מתאים לערכיה של טקסס. בעצרת בפורט וורת' הוא הזהיר מפני התחזקות השמאל האמריקני וטען כי אם ייבחר, טלריקו יהיה למעשה נציגו של מנהיג הדמוקרטים בסנאט, צ'אק שומר. "השמאל במדינה הזאת הופך לקיצוני יותר ויותר", אמר פקסטון, שהציג את יריבו כמי שיפעל לפי סדר היום של המפלגה הדמוקרטית בוושינגטון.
דוד מול גוליית: הגרסה האמריקנית
אחד המרכיבים הבולטים במרוץ הוא המעורבות של בעלי ההון. טלריקו אמנם הצליח לגייס תרומות רבות, אך פקסטון נהנה מתמיכה כלכלית משמעותית של גורמים רפובליקניים חיצוניים, ובהם המיליארדר אילון מאסק.
לפי מסמכים שהוגשו לרשות הבחירות הפדרלית ודווחו ברשת CBS, מאסק תרם 158 מיליון דולר לקרן Senate Leadership Fund, ארגון-על פוליטי התומך במועמדים רפובליקנים לסנאט. חלק משמעותי מהכסף הועבר בהמשך לפעילות שתומכת בפקסטון.
טלריקו מנסה להפוך את הפער הזה לחלק מהסיפור שלו. הוא מציג את עצמו כמועמד של האזרחים מול בעלי ההון, ומשתמש בדימוי המקראי של דוד וגוליית כדי לתאר את המערכה.
"זה דוד מול גוליית", אמר בעצרת, כשהוא מתייחס לסיפור התנ"כי על הרועה הצעיר שהצליח להביס את הענק. "אנשי טקסס הם הקלע שלי".
גם פקסטון לא מסתיר את המסרים השמרניים שלו. אוטובוס הקמפיין שלו נושא את הסיסמה ההיסטורית מתקופת המהפכה הטקסנית נגד מקסיקו: "בואו לקחת את זה". בעצרת שנערכה ב־23 באוקטובר פנה לתומכיו בשאלות רטוריות: "האם אתם מאמינים בהגנה על טקסס ובעצירת חוקי השריעה? גם אני. האם אתם מאמינים שההורים, ולא הממשלה, צריכים לגדל את ילדיהם? גם אני".
מנגד, תומכיו של טלריקו טוענים שהמתקפות הרפובליקניות על עמדותיו בנושאי הגירה וזכויות טרנסג'נדרים אינן מצליחות להסיט את תשומת הלב מהנושאים הכלכליים.
אחת התומכות שפגשו כתבי התקשורת האמריקנית בטקסס, אישה לטינית שהצביעה לטלריקו, דחתה את הטענה שלפיה מצביעים היספנים אינם יכולים להזדהות עם עמדותיו. "אני לטינית, אני חומה וגאה בזה", אמרה. "הצבעתי הבוקר לג'יימס טלריקו, ואני מאוד מתרגשת לראות, בתקווה, את השינוי שעומד להתרחש".
תומכת אחרת התקשתה להסתיר את ההתרגשות כשדיברה על האפשרות לשינוי פוליטי במדינה. "אני מקווה שהבחירות האלה יראו שיש אנשים הגונים, ושיש הרבה יותר אנשים הגונים מאשר אנשים מושחתים ואכזריים. זה לא עניין של רפובליקנים או דמוקרטים כרגע. זה טוב מול רע".
פחות מלחמות תרבות, יותר כסף בסופר
למרות המאבקים האידיאולוגיים, נדמה שבטקסס - כמו בחלקים רבים של ארצות הברית - השאלה הכלכלית היא שעשויה להכריע את הבחירות. מחירי הבשר, הדלק והדיור מעסיקים את התושבים, ובקמפיינים משני הצדדים מנסים להבין עד כמה הבוחרים מוכנים להעניש את המפלגה השלטת על יוקר המחיה.
חבר הקונגרס הדמוקרטי חואקין קסטרו, המייצג את אזור סן אנטוניו, הסביר כי מבחינת תושבים רבים, מאבקי התרבות כבר אינם בראש סדר העדיפויות.
"המחירים כל כך גבוהים, אנשים באמת מרגישים את זה מבחינה כלכלית. הם מרגישים שאין להם זמן למאבקי התרבות האלה", אמר. "כל ההתקפות האלה על טרנסג'נדרים וכל שאר הדברים האלה? אנשים אומרים: אני לא מצליח לשלם את החשבונות, אני לא יכול להרשות לעצמי דלק".
קסטרו הוסיף כי הוא רואה בטלריקו מועמד בעל יכולת יוצאת דופן לחבר בין קבוצות שונות במדינה. "וגם, אתם יודעים, ג'יימס טלריקו הוא כישרון של דור שלם. אני יודע שאתם שומעים את זה, אבל הוא מישהו שמנסה לאחד אנשים".
במסעדת Salt Lick המפורסמת בטקסס, שבה פגשו כתבים אמריקנים תושבים ושוחחו איתם על הבחירות, לא כולם נראו מודאגים מהמרוץ. אבל כפי שהסביר מתיו ווטקינס מהעיתון Texas Tribune, המשמעות של הבחירות במדינה חורגת בהרבה מהשאלה מי יישב בסנאט.
"יש הרבה אנשים ברחבי המדינה שרואים בטקסס מעין לב פועם של השמרנות האמריקנית", אמר. "אנשים בימין אומרים: אנחנו לא יכולים לאבד את טקסס, אחרת נאבד את המדינה. אנשים בשמאל אומרים: אם ננצח בטקסס, זה יהיה עניין גדול מאוד".
לדבריו, המשקל הפסיכולוגי שמלווה את המרוץ גורם לשני הצדדים להתייחס אליו כאל אירוע בעל משמעות לאומית. "יש כאן איזשהו משקל פסיכולוגי שגורם לאנשים לחשוב: אנחנו לא יכולים להפסיד את זה, או - מה יקרה אם ננצח? וזה מה שגורם לאנשים להתעניין כל כך במרוץ הזה".
אם הדמוקרטים ישתלטו על בית הנבחרים, הם יוכלו להפוך את השנתיים האחרונות של כהונת טראמפ למורכבות בהרבה. אם יצליחו גם בסנאט, מדובר יהיה בשינוי משמעותי עוד יותר במאזן הכוחות בוושינגטון. מנגד, ניצחון רפובליקני יאפשר לנשיא להמשיך לקדם את סדר היום שלו עם פחות חסמים מצד הקונגרס.
אבל אולי התשובה המסקרנת ביותר תגיע דווקא מטקסס. במשך שנים הייתה המדינה סמל לעוצמתו של הימין האמריקני, מקום שבו הדמוקרטים יכלו לחלום על ניצחון אך לא באמת לצפות לו. עכשיו, כשהמרוץ לסנאט צמוד והכסף הגדול זורם לשני הצדדים, גם הרפובליקנים נאלצים להתייחס לאפשרות שבעבר נראתה כמעט בלתי מתקבלת על הדעת.
האם טקסס באמת מתחילה לשנות צבע, או שמדובר בעוד תקוות דמוקרטיות שיתנפצו ברגע האמת? את התשובה נקבל בליל הבחירות. אבל דבר אחד כבר ברור: הפעם, העיניים של אמריקה נשואות גם אל מדינת הכוכב הבודד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו