"הצונאמי" הגיע: בעוד כשבועיים ישראל תאבד את הקונגרס - ובהמשך את ארה"ב

תקיפת צלמת ה"וושינגטון פוסט", היידי לוין, הגיעה לכותרות בתקשורת האמריקנית וזכתה לגינויים, בעיקר בתוך המפלגה הדמוקרטית, אך קשה לכנות אותה "תקרית חריגה", לאחר ששורה של נציגי כלי תקשורת אחרים הותקפו בידי מתיישבים בחודשים האחרונים.

האירועים הללו מתרחשים בזמן שמצבה של ישראל בדעת הקהל האמריקנית ובתוך המערכת הפוליטית חלש מתמיד, וצפוי להחמיר לאחר בחירות האמצע בנובמבר, שבהן צפוי לכל הפחות בית הנבחרים לעבור לידי הדמוקרטים. אם יעבור לידיהם גם הסנאט - תוצאה שלפי שעה נראית סבירה למדי - ההשפעה על היחסים עם ארה"ב עשויה להיות חסרת תקדים.

שליטה דמוקרטית בשני בתי הקונגרס תעניק למפלגה מנופים משמעותיים: עיכוב עסקאות נשק כבר בשלב הוועדות, השפעה על הסיוע השנתי לישראל, שכפוף לאישור תקציבי מדי שנה, העלאה להצבעה של הצעות חוק להגבלת משלוחי נשק ולעיגון בחוק של הסנקציות נגד מתיישבים שביטל ממשל טראמפ, ואולי אפילו דרישה לתשובות מהממשל סביב התפיסה בעולם שלפיה ישראל מחזיקה בנשק גרעיני, באופן שיסכן את מדיניות העמימות הישראלית בנושא.

טראמפ יוכל להטיל וטו, ומחלקת המדינה שלו תוכל להשתמש בצעדי חירום כאלה ואחרים, אך כ"ברווז צולע" בשנתיים האחרונות לכהונתו, שימוש חוזר ונשנה בווטו עלול להיתקל בסנאט דמוקרטי שיחסום את מינוייו וימרר את ניסיונותיו לשלוט.

בקרב הדמוקרטים הביקורת על ממשלת נתניהו היא קונצנזוס, וגם תומכיה הגדולים ביותר של ישראל נמצאים במגננה ומבקשים בעיקר לנתב את הביקורת כך שלא תופנה כלפי עצם הלגיטימיות של ישראל. כך, למשל, גרגורי מיקס, הדמוקרט הבכיר בוועדת החוץ של בית הנבחרים, שנחשב לאורך השנים לתומך מובהק בישראל, עיכב בחודש שעבר עסקה של 2.8 מיליארד דולר לפצצות, והבהיר כי ההחלטה "אינה פוגעת בתמיכת הקונגרס בצורכי ההגנה הלגיטימיים של ישראל", אלא משקפת את אחריותו "לוודא שנשק במימון אמריקני משמש באופן חוקי".

באפריל תמכו 40 מתוך 47 חברי הסיעה הדמוקרטית בסנאט בהצעה לחסום מכירת דחפורים צבאיים לישראל, ורק שבעה, ובהם מנהיג המיעוט צ'אק שומר, התנגדו. ביולי תמכו 103 מחברי הסיעה בבית הנבחרים בביטול הסיוע הצבאי השנתי לישראל, מול 98 שהתנגדו. בקרב הבוחרים מדובר כבר כמעט בתמימות דעים: לפי סקר של מכון פיו, 80% מתומכי המפלגה מחזיקים בדעה שלילית על ישראל, לעומת 53% ב-2022.

ישראל תפסה מקום מרכזי גם בפריימריז במפלגה, ואם ינצחו בנובמבר כמה מנציגי הפלג הקיצוני, סביר להניח שהעמדה תוחרף עוד יותר.

גם הרפובליקנים מתרחקים

גם בצד הרפובליקני התמונה משתנה, בעיקר בקרב הדור הבא: לפי מכון פיו, 57% מהרפובליקנים בני 18 עד 49 מחזיקים בדעה שלילית על ישראל. השחיקה מתרחשת על רקע התחזקות האגף הבדלני במחנה השמרני, שבו קולות כמו טאקר קרלסון וסטיב באנון מטיפים להתרחקות מישראל. לצד התקיפות של מתיישבים נגד נוצרים ביהודה ושומרון, כמו בכפר טייבה רק אתמול (שבת), גם התמונות של התעמרות בנוצרים בעיר העתיקה בירושלים זוכות לתהודה רחבה.

הבחירות לנשיאות ב-2028 עשויות להוות את קצה הצוק במובן הזה. בתרחיש שלפי שעה, למרות מרחק הזמן, נראה הסביר יותר, ינצח בהן מועמד דמוקרטי, שייבחר בפריימריז שבהם היחס לישראל כבר הפך למבחן כניסה: יחסו האוהד של ביידן לישראל נתפס כאחת הסיבות המרכזיות למפלת המפלגה ב-2024, נתניהו נתפס כמי שגרר את ארה"ב למלחמה באיראן, וההתנגדות לכל דבר שמריח ממדיניות ממשל טראמפ היא מוסכמה.

באופן מסורתי, המהלך הראשון של נשיא נכנס הוא ביטול צעדיו המרכזיים של קודמו, ונשיא דמוקרטי צפוי להחזיר לתוקף את הצו של ממשל ביידן, שאפשר להטיל סנקציות על מתיישבים שמעורבים באלימות ושאותו ביטל טראמפ ביום הראשון לכהונתו. זו תהיה רק ההתחלה: לרשימה צפויים להצטרף אישים וישויות רבים, ובהם עשויים להיות גם בן גביר וסמוטריץ', שעליהם כבר הטילו סנקציות בעלות בריתה של ארה"ב, וגם חברות בנייה ובנקים שמממנים את ההתנחלויות. נשיא דמוקרטי יוכל גם לעצור משלוחי נשק ליחידות שפועלות ביהודה ושומרון, כפי ששקל ממשל ביידן לעשות נגד גדוד נצח יהודה - צעד שעלול להתגלגל לחסימה רחבה של הסיוע הצבאי לישראל.

הכרה בפלסטין

כמובן, נשיא דמוקרטי עשוי להצטרף להכרה במדינה פלסטינית. צעד כזה יכריע למעשה את הוויכוח הבינלאומי סביב ההכרה, שכן ארה"ב היא שחוסמת את קבלתה של מדינה פלסטינית כחברה מלאה באו"ם: ב-2024 הטילה וטו במועצת הביטחון על הצעה כזו, שזכתה לתמיכת 12 מתוך 15 חברות המועצה.

את הרף המינימלי שמצופה מכל מועמד דמוקרטי סימן רם עמנואל, ראש הסגל של אובמה בבית הלבן ותומך ותיק של ישראל, שעשוי להתמודד בפריימריז. "יותר מדי זמן פעלה המדיניות האמריקנית כלפי ישראל מתוך הנחה שהדבר הטוב ביותר שוושינגטון יכולה לעשות למען ירושלים הוא לעמוד בעיוורון ובשתיקה מאחורי ממשלתכם, בלי תנאים, בלי דרישות ובלי השלכות", אמר בנאום באוניברסיטת תל אביב ביולי. עמנואל קרא לסיים את "הסבסוד של משלם המסים האמריקני לתקציב הביטחון של ישראל" ולהטיל סנקציות על מתיישבים שמעורבים באלימות, על נבחרי הציבור שתומכים בהם ועל "כל חברת בנייה או בנק שבונים או מממנים התנחלויות בלתי חוקיות".

בגרסאות החריפות ביותר שלה, המציאות המתפתחת עלולה להגיע עד מצב שבו ישראל תנותק ממערכת הדולר - לאו דווקא מתוך הנחיה ישירה, אלא גם בשל החשש של הגופים הפיננסיים להיקלע לסבך המשפטי הזה, אפקט שנקרא "ציות יתר" - והמלחמה הכלכלית נגדה תקבל את דמותו של הלחץ הכלכלי שהופעל על איראן. סביר להניח שהדבר ייתן דחיפה גם לחרם התרבותי והספורטיבי, בוודאי בפיפ"א, שבה נהנתה ישראל עד כה מגיבוי אמריקני, ובוועד האולימפי.

עם זאת, גם בתרחיש של התנגשות ישירה עם הממשל בוושינגטון, צעדים כאלה צפויים להתממש בקצב איטי יותר מאשר במקרה של מדינות עוינות לארה"ב. בניגוד לכלכלות אחרות שנפגעו מסנקציות אמריקניות, לישראל קשרים עמוקים עם ארה"ב, וכל צעד חריף נגדה יפגע בוודאי גם באזרחים אמריקנים. ובכל זאת, 27 באוקטובר כאן ו-3 בנובמבר שם, יום בחירות האמצע, עשויים להיות הימים המכריעים ביותר ביחסי שתי המדינות - ובעיקר עבור ישראל, שכן אין לה תחליף לתמיכה של המעצמה הגדולה בעולם.