שורד השבי עומר שם טוב על הסרט "נז"א": "במשך 505 ימים הייתי נזק אגבי"

שם טוב מתייחס לסרט התיעודי שזכה לקיתונות של ביקורת בישראל: "אם פצצה ישראלית תהרוג אותי, חמאס ינצח פעמיים: אני אמות, וישראל תהיה אחראית" • לדבריו, הסרט מציג את הסבל הפלסטיני בעזה, אך אינו נותן מקום לאירועים שהובילו למלחמה ולסיפורם של החטופים

יובל אברהם ורחל שור, עומר שם טוב ומשפחתו לאחר ששוחרר מהשבי , צילום מסך
יובל אברהם ורחל שור, עומר שם טוב ומשפחתו לאחר ששוחרר מהשבי | צילום: צילום מסך

שורד השבי עומר שם טוב פרסם אמש (שלישי) טור בעיתון האמריקני "וול סטריט ג'ורנל" בו התייחס לסרט התיעודי "נז"א", שזכה החודש בפרס חבר השופטים המיוחד בפסטיבל הסרטים של ונציה.

שם טוב, שנחטף ב־7 באוקטובר מפסטיבל נובה והוחזק בשבי חמאס במשך 505 ימים, כתב: "אני יודע איך זה להיות נזק אגבי. במשך 505 ימים, זה מה שהייתי", כתב שם טוב.

הסרט "נז"א" הוא סרט תיעודי בהפקה בריטית, בבימויים של היוצרים הישראלים יובל אברהם ורחל שור. הסרט עוסק בהרג אזרחים פלסטינים בתקיפות חיל האוויר הישראלי ברצועת עזה במהלך מלחמת חרבות ברזל, ובמנגנוני המודיעין ובתהליכי בחירת המטרות לתקיפה. הוא מבוסס על 24 עדויות אנונימיות של חיילים וקצינים ישראלים מיחידה 8200.

שם טוב ציין כי הסרט טרם הופץ בישראל וכי הוא עצמו לא צפה בו. לדבריו, הסרט מציג מלחמה שבה אזרחים פלסטינים נהרגו ללא צורך ואף במכוון, אך האירועים שהובילו למלחמה - טבח 7 באוקטובר, החטופות והחטופים: "נמצא במידה רבה מחוץ לפריים", כתב.

יובל אברהם ורחל שור, יוצרי "נז"א" | צילום: אי.פי.אי

שם טוב סיפר על התקופה שבה הוחזק בעזה, חלק ניכר ממנה בדירות באזורים שבהם התנהלו קרבות. הוא כתב כי לצד הרעב, השבי והפחד שלא יראה שוב את משפחתו, חשש גם מתקיפות חיל האוויר הישראלי. "הטייסים שמעליי לא ידעו איפה אני", כתב. לדבריו, היו מקרים שבהם שוביו ציפו לתקיפה ישראלית, נמלטו מהמקום והשאירו אותו מאחור.

"אם פצצה ישראלית תהרוג אותי, חמאס ינצח פעמיים: אני אהיה מת, וישראל תהיה אחראית", כתב שם טוב.

בהמשך סיפר על מקרה שבו אחד משוביו אמר לו כי אמו קיבלה שיחת טלפון שבה הוזהרה לעזוב את ביתה, משום שתקיפה ישראלית עלולה לסכן אותה. לדבריו, השיחה הגיעה מצה"ל.

"חמאס ידע איפה אני והשאיר אותי למות. ישראל לא ידעה את מיקומי, אבל היא ידעה איפה אמו של שוביי נמצאת והתקשרה לוודא שהיא לא תיהרג בטעות", כתב. "הייתי שם - חטוף, מורעב ומעונה בידי בנה - בזמן שהצבא שלי ניסה להשאיר את אמו בחיים".

שם טוב כתב כי ישראל רצתה מאוד להשיב אותו הביתה, אך לא בכל מחיר. לדבריו, בין ישראל לבינו היו אזרחים פלסטינים, ולכן ישראל השתמשה בעלונים, הודעות, שיחות טלפון וצווי פינוי בניסיון לצמצם את הפגיעה באזרחים.

"היא ניסתה לצמצם את הנז"א, או את הנזק האגבי", כתב.

עומר שם טוב | צילום: אורן בן חקון

שם טוב סיפר גם על אירוע נוסף מתקופת השבי, שבו שוביו חגגו לאחר שלוחמי חמאס הרגו חיילים ישראלים. לדבריו, למחרת ישראל תקפה את האזור שבו הוחזק, והפיצוצים הגיעו בהפרשים של כעשר שניות. "הייתי מבועת. המחבל שלצדי היה מאושר", כתב. לדבריו, עבור שובו, כל פיצוץ היה הוכחה להצלחה: "תראו מה גרמנו לישראל לעשות. תראו כמה פגענו בהם".

"להבנתי משהו אז", כתב שם טוב. "עבור חמאס, ההרס עצמו יכול להיות ניצחון. כל עוד יש מוות משני הצדדים, חמאס יכול לנצח".

שם טוב הדגיש כי מותו של ילד פלסטיני אינו הופך לפחות משמעותי בשל נתונים או סטטיסטיקות, אך לצד זאת כתב כי אין להתעלם מהמאמצים של ישראל לצמצם את מספר ההרוגים.

"אם לישראל היה אכפת פחות מנז"א, אולי הייתי חוזר הביתה מוקדם יותר. אולי פחות חיילים ישראלים היו נהרגים. אולי פחות חטופים היו מתים. אבל יותר פלסטינים היו מתים", כתב.

מתוך "נז"א" | צילום: הגרדיאן

בהמשך הטור התייחס שם טוב ישירות לסרט ולפרס שקיבל בפסטיבל ונציה. לדבריו, הסרט זכה למחיאות כפיים שנמשכו יותר מ־24 דקות. "עבור חטוף לשעבר, הדקות האלה הרגישו כמו מטר של סכינים", כתב.

לדבריו, אין פסול בכך שהסרט מציג את הסבל הפלסטיני בעזה, שלדבריו "אמיתי וראוי להיראות". מה שמפריע לו, לדבריו, הוא שהסרט אינו נותן מקום מספק לסיפורו ולנסיבות שהובילו למלחמה.

"הוא רואה את הסבל בעזה, אבל לא את מה שהביא את המלחמה לשם: התכנון של חמאס, רצח המשפחות ב־7 באוקטובר, האנשים שנגררו מבתיהם ופסטיבל המוזיקה", כתב.

שם טוב טען כי בתוך הסיפור שמציג הסרט, גם הוא עלול להיתפס כ"נזק אגבי" - חטוף יהודי שאפשר היה להשאיר למות במנהרה של חמאס או להירצח לצד חבריו בנובה, משום שהמאמץ לשחרר אותו ולהגן על ישראלים מפני מי שביצעו את המתקפה מוצג כבעייתי מבחינה מוסרית.

"ואולי בסיפור הזה, גם אני נז"א", סיכם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר