ממדאני הפך ל"ממליך המלכים" של המפלגה הדמוקרטית - ישראל למצורעת

הניצחון המשולש של המועמדים שנתמכו על ידי ראש עיריית ניו יורק, זוהראן ממדאני, בפריימריז הדמוקרטיים בעיר הוא כבר לא רק סיפור מקומי על עוד עימות בין פרוגרסיבים לממסד. הוא הפך לאות אזהרה ארצי עבור המפלגה הדמוקרטית: סוגיית ישראל, שבעבר נהנתה מתמיכה רחבה יחסית בשני צדי המתרס, הופכת במהירות לאחד מקווי השבר המרכזיים בתוך המפלגה.

שלושת המועמדים שנתמכו על ידי ממדאני ניצחו השבוע במירוצים לבית הנבחרים בניו יורק, ובכך מיצבו את ראש העיר הסוציאליסטי בתור ה"ממליך" החדש של השמאל הפרוגרסיבי בעיר. בראד לנדר הדיח את חבר בית הנבחרים דן גולדמן במחוז העשירי; קלייר ולדז ניצחה את אנטוניו ריינוסו במחוז השביעי; ודאריאליזה אווילה שבלייה הדיחה את חבר בית הנבחרים הוותיק אדריאנו אספייאט במחוז ה-13. שני חברי בית נבחרים מכהנים הודחו בלילה אחד, ושלושתם הובסו על ידי מועמדים שנקטו קו חריף בהרבה נגד ישראל.

המסר הפוליטי ברור: במחוזות דמוקרטיים מובהקים בניו יורק, ביקורת חריפה על ישראל אינה נטל אלקטורלי, אלא דווקא נכס. שלושת המנצחים הגדירו את פעולות ישראל בעזה כ"רצח עם", תקפו את השדולה הפרו-ישראלית בקונגרס, אייפא"ק, את עצם התמיכה האמריקנית בישראל, והפכו את המלחמה בעזה לאחד מסמלי ההבדל בינם לבין מועמדי הממסד הדמוקרטי. בעצרת הניצחון של תומכי ממדאני נשמעו קריאות "שחררו את פלסטין", וראש העיר עצמו הכריז כי הניצחון שלו בשנה שעברה לא היה "סוף של תנועה פוליטית", אלא "ההתחלה".

הנקודה הזו מטרידה במיוחד את האגף המתון במפלגה. מאט בנט, העומד בראש הארגון הדמוקרטי המרכזי Third Way, אמר כי "שאלת ישראל הפכה למחוללת", והזהיר כי חלקים במחנה של ממדאני מאמצים "רמה חדשה של קיצוניות".

הקרע הזה אינו חדש, אך הוא העמיק מאז המלחמה בעזה. הנשיא לשעבר ג'ו ביידן ספג מהשמאל האנטי-ישראלי את הכינוי "ג'ו רצח עם" (Genocide Joe), וסגניתו קמלה האריס התקשתה לאחות את הקרע בין המפלגה הדמוקרטית למצביעים הללו בבחירות האחרונות לנשיאות. ג'יימי הריסון, שעמד אז בראש הוועדה הדמוקרטית הלאומית, אמר כי עזה תרמה להפסדה של האריס במישיגן, שבה אוכלוסייה ערבית-אמריקנית גדולה, אך טען כי מחוץ למוקדים כמו ניו יורק הנושא אינו בהכרח מרכזי עבור רוב הבוחרים, שמוטרדים יותר מיוקר המחיה, מחירי הדלק, המזון והדיור.

ועדיין, גם מי שמבקש להמעיט בהשפעת הסוגיה מודה שהמפלגה תידרש למצוא איזון חדש. הריסון העריך כי הדמוקרטים יחפשו עמדה שתמשיך לתמוך ב"ריבונות ישראל", אך תכלול גם "צמצום של הסיוע האמריקני ושינוי באופי היחסים" בין ישראל לארה"ב. זו נוסחה שממחישה את עומק השינוי: גם בקרב דמוקרטים מתונים, התמיכה בישראל כבר אינה מובנת מאליה כפי שהייתה בעבר.

המירוץ של לנדר מול גולדמן המחיש את הקושי הזה במיוחד. שניהם יהודים ושניהם ביקרו את ממשלת ישראל, אך לנדר אימץ שפה חריפה בהרבה. בנאום הניצחון שלו אמר כי על המפלגה להודות שאסטרטגיית "לחבק את ביבי" של ביידן הייתה "טעות קטסטרופלית", והוסיף: "אנחנו לא יכולים להמשיך לשלם על מלחמות נתניהו מכספי המיסים שלנו. הבוחרים הדמוקרטים אומרים את זה בקול רם וברור".

במפלגה כבר מבינים שהמאבק הזה ילווה גם את המרוץ לנשיאות ב-2028. שמות כמו מושל פנסילבניה ג'וש שפירו ומושל אילינוי ג'יי.בי. פריצקר, שניהם יהודים ובעלי רקע של תמיכה בישראל או קשרים קודמים עם אייפא"ק, עשויים להיתקל בלחצים כבדים מצד האגף האנטי-ישראלי אם יחליטו להתמודד לנשיאות. ממדאני, מצדו, כבר רואה בניו יורק מודל ארצי: "מתי מתחיל המרוץ של 2028?", שאל בעצרת עם מועמדיו. "הוא מתחיל עכשיו".

יועצים ותיקים במפלגה מזהירים שהרפובליקנים ינצלו את הסחף הזה כדי לצייר את כל המפלגה כקיצונית. לדברי בנט, הרפובליקנים יודעים היטב "להפוך רעיונות משוגעים בשוליים לנשק נגד מועמדים מהזרם המרכזי".

הווארד וולפסון, לשעבר בכיר בזרוע הקמפיינים של הדמוקרטים בבית הנבחרים ויועץ למייקל בלומברג, אמר כי "הרפובליקנים ימהרו להבליט, כפי שהם תמיד עושים, את הקולות הקיצוניים ביותר במפלגה הדמוקרטית. ואחרי הלילה, יהיו להם יותר דמוקרטים קיצוניים לבחור מהם". במילים אחרות, החשש הדמוקרטי אינו רק ממה שקורה בניו יורק, אלא מהדרך שבה טראמפ והרפובליקנים יציגו את ניו יורק כראי של המפלגה הדמוקרטית כולה.

ואכן, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מיהר לנצל את התוצאות כדי להפוך את ניו יורק לקו התקפה ארצי נגד הדמוקרטים. בפוסט שפרסם הבוקר ברשת Truth Social כתב טראמפ כי "ראש העיר ממדאני הצליח להכניס שלושה קומוניסטים מובהקים", והוסיף כי ראש העיר זכה ל"מחיאות כפיים רמות ומקיר לקיר מצד תקשורת הפייק ניוז. ברכות, אדוני ראש העיר!".

מאוחר יותר, במהלך ביקורו בסנאט, אמר כי "האנשים שהם דוחפים הם קומוניסטים, ולמדינה הזו לא יהיו קומוניסטים". מבחינת טראמפ והרפובליקנים, זו בדיוק התמונה שהם מבקשים להציג לקראת בחירות האמצע: מפלגה דמוקרטית שנגררת אחרי ממדאני, הדמוקרטים הסוציאליסטים וקיצונים אחרים.

כך הפך לילה אחד של פריימריז בניו יורק למבחן רחב יותר עבור הדמוקרטים. ממדאני הוכיח שהוא אינו רק ראש העיר הסוציאליסטי שהפתיע את הממסד הדמוקרטי המתון. הוא הפך לקבלן הניצחונות של השמאל הפרוגרסיבי, תוך שהוא עוקף את הממסד והופך את ישראל לקו מבחן פוליטי בשמאל. השאלה הגדולה כעת היא אם מה שעובד בברוקלין, קווינס ומנהטן יהפוך למגמה לאומית - או לנשק פוליטי שיחזור לפגוע בדמוקרטים בבחירות האמצע בנובמבר.