ספר חדש של כתבי ה"ניו יורק טיימס" מגי הברמן וג'ונתן סוואן מציג תמונה חריגה של הקדנציה השנייה של הנשיא דונלד טראמפ, שלדברי המחברים מציג "נשיא שמפעיל כוח כמעט ללא רסן, מונע מאינסטינקטים, מנקמה ומרצון להטביע חותם היסטורי".
הספר, "שינוי משטר: בתוך האימפריה הנשיאותית של דונלד טראמפ", מבוסס על יותר מאלף ראיונות שנערכו במשך שלוש שנים, לצד שיחות עם הנשיא טראמפ עצמו, והוא מתאר את מה שהמחברים מכנים "הנשיא החזק ביותר בחיינו".
אחד הפרקים הבולטים נוגע להחלטתו של טראמפ לצאת למלחמה נגד איראן לצד ישראל. לפי הספר, טראמפ גילה בתחילת הקדנציה יחס מסויג כלפי האפשרות להיגרר לעימות שמקדם ראש הממשלה בנימין נתניהו. באחת השיחות, לפי המחברים, אמר טראמפ לאדם ספקן ביחס לישראל כי אינו רוצה "שום חלק" במלחמה של נתניהו באיראן.
בשיחה אחרת, כך נטען, כינה את נתניהו "נוכל" (con man), אחד הכינויים החריפים ביותר בלקסיקון של טראמפ. עם זאת, לאחר דיון בחדר המצב בפברואר, שבו הציג נתניהו את עמדת ישראל בפני טראמפ ובכירים אמריקנים וישראלים, החליט הנשיא לבסוף לתמוך במהלך.
הספר גם חושף מתיחות בין טראמפ לסגנו ג'יי די ואנס סביב התקיפה האמריקנית על מתקני הגרעין האיראנים בשנה שעברה. לאחר שהפצצת האתרים הוצגה על ידי טראמפ כהצלחה מוחלטת, ואנס ניסה לשכנע אותו לרכך את ההתייחסות לכך בנאום. טראמפ השיב בחדות: "אני יודע מה אני עושה".
למחרת, כאשר ואנס התראיין לרשת ABC ולא חזר על הביטוי "הושמד לחלוטין" (obliterated), טראמפ זעם. לפי הספר, הוא אמר: "כולם צריכים לומר" את המילה הזו, והוסיף: "זו המילה. כולם פשוט צריכים להעתיק את מה שאני אומר".
ואנס ניצב במרכזו של ציר נוסף בספר: שאלת הירושה הפוליטית. לפי הברמן וסוואן, טראמפ נוהג לבחון את מקורביו בשאלה את מי הם מעדיפים כיורש פוליטי - את ואנס או את מזכיר המדינה מרקו רוביו.
באוקטובר, בארוחת ערב בבית הלבן, שאל טראמפ את איל התקשורת רופרט מרדוק מרשת "פוקס ניוז" לדעתו - בזמן שגם ואנס וגם רוביו נכחו ליד השולחן. מרדוק השיב תחילה בדיפלומטיות: "אני חושב שלג'יי די יש פוטנציאל להיות גדול". כשטראמפ לחץ ושאל על רוביו, תשובתו הייתה נחרצת יותר: "מרקו מבריק".
פרשה נוספת שמקבלת מקום משמעותי היא תיקי ג'פרי אפשטיין. לפי הספר, בכירי הממשל קיימו בקיץ שעבר סדרת דיונים בחדר המצב בבית הלבן - מתחם השמור בדרך כלל לסוגיות ביטחוניות רגישות - כדי לגבש תגובה לפרסומים על קשריו של טראמפ עם עבריין המין המורשע.
בין היתר נשקלה האפשרות לשלוח את ואנס או את בכיר משרד המשפטים (וכיום שר המשפטים) טוד בלאנש לפודקאסט של ג'ו רוגן כדי להסביר את עמדת הממשל. אחד המשתתפים תיאר בדיעבד את החוויה כ"סוריאליסטית".
הרגע החריג ביותר בספר נוגע לאופן שבו טראמפ רואה את כוחו ההיסטורי. בראיון להברמן וסוואן הציג הנשיא מסמך שקיבל, לדבריו, מ"היסטוריון", ובו נטען כי כוחו גדול מזה של מנהיגים כובשים ורודנים כמו אטילה ההוני, ג'ינגיס חאן, נפוליאון, סטלין, מאו והיטלר, משום שלאלה לא הייתה "הגעה גלובלית".
בהמשך התברר כי כותב המסמך אינו היסטוריון, אלא נושא הכלים הוותיק ואיש סודו של שחקן הגולף גארי פלייר. טראמפ, לפי הספר, מנה את השמות ואמר עליהם כי "שמרו על כוח באמצעות פחד". ואז שאל: "מי היה עושה דבר כזה? נכון?".
לצד הסוגיות הכבדות, הספר מציג גם רגעים קטנים שמשרטטים את סגנון הנשיאות: טראמפ מדביק בעצמו עיטורי זהב באח שבחדר הסגלגל עם דבק מגע, נהנה לראות מנהלי טכנולוגיה כמו מארק צוקרברג וג'ף בזוס "מתרפסים" בפניו, ומחפש "תפניות בעלילה" כשהחדשות אינן נוחות לו.
התוצאה, לפי המחברים, היא דיוקן של נשיא שמנהל את הבית הלבן כמוקד כוח אישי, פוליטי ותודעתי - כשהגבול בין מדיניות, נקמה, יחסי נאמנות ותיאטרון הולך ומיטשטש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו