קר, מתחמם: המטרה החשובה ביותר של טראמפ בביקור בסין

בפברואר 1972, אחרי שני עשורי לחימה בחצי האי קוריאה ונתק מוחלט בין ארה"ב לסין הקומוניסטית, התחולל מפנה דרמטי ביחסי וושינגטון עם בייג'ינג. זה קרה כשהנשיא ריצ'רד ניקסון הגיע לביקור היסטורי בבירה הסינית, אשר השיק עידן חדש ושיתופי בין האומות, שהשלכותיו הגלובליות היו מפליגות.

כיום, בחלוף 54 שנים מקו פרשת מים זה, נשאלת השאלה אם גם ביקורו הנוכחי של הנשיא דונלד טראמפ בסין עתיד להיצרב בזיכרון הקולקטיבי כאירוע בעל חשיבות אסטרטגית, שיטביע חותמו על אופיו של הסדר העולמי ויהיה המנוף לפריצת הקיפאון בחזית האיראנית.

במבט ראשון, תסריט כזה עלול להצטייר כאוטופי ומנותק מקרקע המציאות. אחרי הכל, מים רבים זרמו בנהר היאנגצה מאז ימי הדטאנט האמריקני־סיני בשנות ה־70 של המאה שעברה, כאשר מוקדי מתח וחיכוך במרחב הכלכלי ובמישור הגיאו־אסטרטגי החלו להעיב יותר ויותר על מערכת היחסים שבין שתי המעצמות.

הצלחה בביקור הראשון

ואכן, למרות שביקורו הראשון של הנשיא טראמפ בבייג'ינג, שהתקיים בנובמבר 2017, הוכתר בהצלחה ואף הניב הסכם מסחרי מקיף, הוא שקע עד מהרה לתהום הנשייה כאפיזודה חולפת.

בד בבד, האסטרטגיה השאפתנית הגלובלית שעיצבה סין, "החגורה והדרך", במאמץ להרחיב את מוטת ההשפעה שלה באמצעות השתלטות חובקת עולם על תשתיות חיוניות, נתפסה בוושינגטון כיותר מאשר ניסיון מוצהר לשפר את רשת הסחר העולמית. זאת נוסף על התנהלותה האגרסיבית והבוטה של סין כלפי שכנותיה, בעיקר במרחב ים סין הדרומי.

כמו כן, החריף בהדרגה הסכסוך האמריקני־סיני המתמשך בסוגיות הסחר והמכסים. ובעוד טראמפ דרש בתוקף מסין לרכוש מוצרים חקלאיים מארה"ב בהיקף נרחב ולהגדיל אליה את יצוא המינרלים הנדירים, המנהיגות הסינית הביעה כעס ותסכול לנוכח ההגבלות הדרסטיות שהטיל הממשל על מכירת טכנולוגיות שבבים מתקדמות.

באפריל 2025 הגיע מוקד מחלוקת זה לנקודת רתיחה, כאשר הנשיא הכריז על פתיחתה של "מלחמת המכסים", שבמסגרתה סין היתה היעד המרכזי לתעריפי מכסים מוגדלים. ולמרות שחלק מהמכסים הופחתו חודשים אחדים מאוחר יותר, משקעי החשדנות והטינה בין הצדדים לא נעלמו.

על רקע טעון ועכור זה, האפשרות לפריצת דרך מדינית במהלך פסגה קצרה אחת נראית לכאורה מופרכת. עם זאת, יש לזכור שלמשוואה מורכבת זו נוסף כעת נדבך חדש וקריטי, והוא איראן.

במארס 2021 נחתם הסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי בין בייג'ינג לטהרן, שבמסגרתו היא ממשיכה לרכוש גם כיום מאיראן כמויות גדולות של נפט איראני במחירים זולים, ולספק לה רכיבים למערכי הטילים הבליסטיים שלה. מצד שני, לסין יש אינטרס עליון בפתיחת מצר הורמוז, המהווה צינור חמצן חיוני עבור הכלכלה הסינית ונתיב עיקרי לסחר עימה, ובשימור ושדרוג הקשרים הכלכליים המסועפים שלה עם מדינות המפרץ.

לפיכך, אין לפסול על הסף את האפשרות שבצומת דרכים זה, ועל רקע שאיפתו של טראמפ להביא לפתיחת המצר החסום בהקדם האפשרי, נפתח לפתע בפני סין חלון הזדמנות לזכות בפרס הנכסף של הסרה חלקית לפחות של ההגבלות האמריקניות החמורות על מכירת שבבים מתקדמים כחלק מעסקת חבילה, שבמסגרתה תסכים בייג'ינג להפעיל מנופי השפעה אפקטיביים על איראן, כדי לרכך את עמדתה בסוגיית מצר הורמוז.

הטבות כלכליות ומסחריות

כניסתה של סין לזירה כמתווכת עשויה לסייע לה, אפוא, אם תניב הישגים, לקדם יעד כלכלי־אסטרטגי מרכזי עבורה בחזית העימות, לשפר את יחסיה עם מדינות המפרץ ולזכות בהטבות כלכליות ומסחריות חשובות, שיוענקו לה על ידי ארה"ב בתמורה לנכונותה להפעיל את השפעתה על איראן כדי לשבור את הקיפאון.

בשלב זה הסיכוי להיתכנותה של עסקה זו נראה נמוך, כמו גם הסיכוי שהמנוף הסיני על איראן, אם יופעל, ישיג בכלל את מטרתו. אין להתעלם מאילוצי הזירה הפנימית על מרחב התמרון הנשיאותי, העשויים להוביל את טראמפ ליזום מהלך תיווך שיתרום לשדרוג מעמדה האזורי והגלובלי של יריבתו. ימים יגידו.