רקס היוורמן, אדריכל בן 62 מלונג איילנד שניהל חיים כפולים כרוצח סדרתי, הודה הלילה (בין רביעי לחמישי) ברצח שבע נשים והתוודה על רצח של אישה שמינית. הודאתו שמה קץ לפרשת "רציחות חוף גילגו", שהטרידה את חוקרי המשטרה ואף הגיעה למסך בסרט "נעלמות: הרוצח הסדרתי מלונג איילנד" בנטפליקס.
באולם בית משפט עמוס בעיתונאים, שוטרים וקרובי משפחה, הודה היוורמן בשלושה סעיפי רצח מדרגה ראשונה ובארבעה סעיפי רצח בכוונה תחילה. למרות שלא הואשם בכך רשמית, הוא הודה גם ברצח של קארן ורגאטה בשנת 1996. העונש, שייגזר עליו בחודש יוני, צפוי להיות מאסר עולם ללא אפשרות לחנינה או שחרור מוקדם.
כשהוא לבוש בחליפה שחורה וחולצה לבנה מכופתרת, היוורמן אישר בעדותו כי חנק את כל שמונה קורבנותיו - רבות מהן עובדות מין - וביתר חלק מהן לפני שהשליך את גופותיהן.
"שיחק תפקיד של אב מהפרברים"
מסע הרציחות של היוורמן השתרע על פני 17 שנים. שרידי הגופות התגלו לראשונה בסוף שנת 2010 לאורך החוף הדרומי של לונג איילנד, מה שהצית חיפוש חובק עולם אחר רוצח סדרתי אלמוני. שרידים נוספים נמצאו במרחקים של עשרות קילומטרים באזור ההמפטונס ופייר איילנד.
"הנאשם התהלך בינינו ושיחק תפקיד של אבא נורמטיבי מהפרברים, כשבמציאות, כל אותו הזמן, הוא שם מטרה, באופן אובססיבי, לרצוח נשים חפות מפשע", אמר התובע טירני במסיבת עיתונאים לאחר הדיון. גלוריה אלרד, עורכת דין המייצגת חלק ממשפחות הקורבנות, הוסיפה כי רבות מהנשים היו אימהות צעירות שניסו להרוויח כסף כדי לפרנס את ילדיהן: "לא היה אכפת לו מהתקוות והחלומות שלהן".
מליסה קאן, אחותה של הקורבן מורין בריינרד-בארנס, נאבקה בדמעות כשאמרה: "זה היה מסע ארוך של תקווה - תקווה שיום אחד נעמוד כאן ונגיד את שמה כשהצדק נעשה איתה. היום, המסע הארוך והכואב הזה הביא אותנו לרגע הזה".
הפריצה בחקירה: משולש פיצה
למרות תשומת הלב העולמית (כולל סדרות דוקו והסרט "נערות אבודות" מ-2020), החקירה דשדשה במשך למעלה מעשור. פריצת הדרך הגיעה ב-2022, כאשר כוח משימה חדש זיהה את היוורמן כחשוד באמצעות מסד נתונים של רישום רכבים. החוקרים קישרו אותו לטנדר שעד ראייה דיווח כי ראה בסמוך להיעלמותה של אחת הנשים ב-2010.
מתברר כי היוורמן התגורר עשרות שנים במסאפקה פארק, מרחק של כ-25 דקות נסיעה ממקום מציאת הגופות. איכוני טלפונים של חלק מהקורבנות הראו כי הן שהו באזור מגוריו לפני שנעלמו.
מכאן, החוקרים החלו לצלול אל תוך חייו: הם אספו פלטי שיחות מטלפונים ששימשו אותו לקביעת פגישות עם הקורבנות, וגילו כי היסטוריית הגלישה שלו כללה צפייה בפורנוגרפיית עינויים אלימה ועניין אובססיבי בחקירת הרציחות שלו עצמו.
החותמת הסופית הושגה בשיטת מעקב יצירתית: צוות בילוש עקב אחריו במנהטן, שם עבד, וצפה בו משליך פח ובו שאריות מארוחת הצהריים שלו לפח אשפה ברחוב. החוקרים זינקו על הפח, שלפו קופסת פיצה עם קרום אכול למחצה, והפיקו ממנו DNA. התוצאה התאימה לשערה גברית שנמצאה על בד יוטה בו נכרכה אחת הגופות. במחשבו, מצאו החוקרים "תוכנית פעולה" מצמררת לרציחות, שכללה רשימות תיוג להשתקת רעשים, ניקוי הגופות והשמדת ראיות.
עורך דינו של היוורמן, מייקל בראון, ציין כי מרשו בחר להודות כדי לחסוך ממשפחות הקורבנות וממשפחתו שלו את סבל המשפט. במסגרת הסדר הטיעון, היוורמן גם הסכים לשתף פעולה עם יחידת ניתוח ההתנהגות של ה-FBI למטרות מחקר מדעי ואקדמי. גרושתו ובתו, שלדברי עורכי דינן לא ידעו דבר על מעשיו המחרידים, נכחו בדיון וביקשו פרטיות ב"זמן הקשה מאוד הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו