את מייק האקבי אני מכיר יותר מ־20 שנה: כמושל ארקנסו, כמועמד לנשיאות, כשדרן, והכי חשוב - כאחד הידידים העקביים והאמיצים שהיו אי־פעם למדינת ישראל בחיים הציבוריים האמריקניים.
שטף הכתבות הביקורתיות בכלי תקשורת בישראל על פגישותיו עם פולארד, סמוטריץ' ובן גביר, לצד הביקורות על פרסומות הטלוויזיה שלו לפני מינויו, נראות לי לא רק לא הוגנות אלא שגויות לגמרי.
האקבי ממלא את תפקידו בהצטיינות בזמן שישראל מתמודדת עם איומים קיומיים בשבע חזיתות. במקום לבקר אותו, על התקשורת והציבור הישראלי כולו "לחגוג" את העובדה שלארה"ב יש סוף־סוף שגריר שמבין את מצב ישראל מעומק ליבו, ומגן עליה ללא כל התנצלות או סייג.
כן, השגריר אירח ביולי את פולארד במעון השגרירות. כן, הפגישה לא אושרה מראש בוושינגטון ולא הופיעה בלוח הזמנים הרשמי. וכן, רבים בממסד הביטחון הלאומי האמריקני עדיין רואים בפולארד דמות בעייתית. אבל כל מי שעקב אחר הקריירה שלו, יודע שהאקבי תמך ציבורית בשחרור פולארד הרבה לפני שזה הפך "נוח" פוליטית, וכאשר הוא נפגש כשגריר עם האיש שכה תמך בשחרורו, זה היה מעשה של הגינות אנושית פשוטה.
אותו היגיון חל על פגישותיו עם השרים בן גביר וסמוטריץ'. כשחמש מדינות מערביות הטילו סנקציות אישיות על השניים שנבחרו באופן דמוקרטי, האקבי לא הצטרף למקהלת הגינוי אלא הזמין אותם לדיונים שתוארו כלבביים - ואף נשאו פרי בנושאים שונים, החל מתיאום ביטחון היישובים ביו"ש ועד תכנון למצבי חירום.
מודל של יושרה
המחזה שבו שגריר ארה"ב משבח בטלוויזיה תוסף שינה, גרם לגלגול עיניים מתל אביב ועד וושינגטון, אך העובדות פשוטות: הפרסומות צולמו לפני מינויו, לא מכילות התייחסות לתוארו הנוכחי, ועומדות במלואן בדרישות הגילוי הנאות של משרד האתיקה הממשלתי האמריקני.
חשוב מכך, הן חושפות משהו מהותי לגבי האיש: מייק האקבי מעולם לא העמיד פנים שהוא איש ממסד רגיל. הוא מושל לשעבר של מדינה קטנה, שפרנס את משפחתו באמצעות שידורים והרצאות, והוא לא מתנצל על כך.
בעידן שבו דיפלומטים רבים מתעשרים מחוזי ייעוץ אפלים או מהרצאות בתשלום מממשלות עוינות, החוזה השקוף של האקבי עם חברת תוספי התזונה הוא מודל של יושרה. ואולי הכי חשוב: האקבי החזיר תחושת אמון. כשהוא אומר שארה"ב "נותנת גב לישראל" - הישראלים מאמינים לו, כי הם צפו בו מוכיח זאת עשרות שנים.
כעורך דין בינלאומי שבילה 40 שנה בנסיעות בין ירושלים לוושינגטון, ראיתי שגרירים רבים. חלקם היו אנשי ביצוע מבריקים, אחרים היו חברים קרובים של ישראל, אך כמעט איש מהם לא שילב מומחיות מדינית עמוקה עם מחויבות רגשית אמיתית. מייק האקבי עושה זאת, והעיתונות הישראלית חייבת התנצלות לו ולברית שהוא מייצג, וגם "תודה רבה" מהדהדת.
זה הזמן להיות אסירי תודה שהאיש בשגרירות הוא מי שמתפלל מדי יום לשלום ירושלים, מסרב להשוות קורבן לתוקף, ומבין שברית ארה"ב־ישראל היא לא "טובה" שאמריקה מעניקה לישראל - היא הכרח אסטרטגי ומוסרי עבור שתי המדינות.
הכותב הוא יו"ר המפלגה הרפובליקנית בישראל וסגן נשיא המפלגה הרפובליקנית העולמית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו